נפל בקרב ההגנה על הקיבוץ
תמיר נולד ב-29.6.1985, בנם הבכור של משה ויעל ונכדם של יורם ויפה אדר. הנכד הראשון לבית ניר עוז ודור שלישי בקיבוץ.
השם תמיר נבחר לו בלידתו, ועם השנים התברר כמתאים לקומתו הגבוהה והתמירה, המלווה בחיוך תמידי ומאיר פנים לכל עובר ושב – כאחד מסימני ההיכר שלו.
כילד היה סקרן ובעל ידע רחב, אהב לטייל ולחקור ותמיד הצטייד במשקפת ובמגדירי צמחים, ציפורים ובעלי חיים. את האהבה הזאת העביר גם למשפחתו הגרעינית.
בצבא היה לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני, נלחם ברצועת עזה ובמלחמת לבנון השנייה (2006), סיים מסלול בהצטיינות ואת שירותו הצבאי כלוחם מצטיין.
בתום השירות הצבאי הצטרף לצוות גד"ש ניר עוז ובמהלך השנים התנסה בתחום החקלאות במקומות ובתפקידים שונים. החקלאות והשדות היו בשבילו המקום בו הרגיש הכי טבעי ובבית.
ב- 2016, עם הפיכתו לאבא, החליט להתנסות בתחום החינוך הבלתי פורמלי שתמיד היה מאוד קרוב לליבו. הוא החל לעבוד כמדריך מוביל בתכנית "הטייסת" של קרן רמון, שם עסק בהעצמה חינוכית של תלמידי כיתות ה׳-ו׳ בבית הספר "יובלי הבשור". במהרה הפך תמיר לדמות משמעותית עבור כל אחד ואחת מחניכיו ושותף בעיצוב אישיותם.
אחד מחניכיו כתב עליו: "מעטים האנשים האלה שבאים ומשנים הכול. אתה היית אחד כזה".
בהמשך עבד גם בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ, בבית הילדים "ברוש". יצר קשר עמוק עם הילדים, האמין בהם, ראה אותם, הביא עימו את רוח השטות והצחוק ובמקביל היה להם דמות סמכותית ומחנכת.
עם הזמן בחר תמיר לחזור לעבוד בחקלאות, שאהב כל כך וזרמה בכל נים בגופו. בשנה האחרונה לחייו עבד בגידולי השדה אור"ה, שם היה ראש צוות השקיה. הוא אהב מאוד את התפקיד וראה את עצמו ממשיך ומתפתח בתחום.
תמיר והדס נישאו ביולי 2014 ובחרו לקבוע את ביתם בניר עוז, במקום שבו נולד וגדל. הם הקימו את משפחתם והביאו לעולם את אסף ואת נטע שהיו המצפן לכל עשייתו והתפתחותו כאדם בוגר, כבן זוג וכהורה.
תמיר היה סגן הרבש"ץ של ניר עוז ואחד מהלוחמים האמיצים שיצאו במהירות מהבית מבלי להסס לרגע. נלחם במאות מחבלים, במשך שעות, בכל כוחו ובאמצעים המועטים שעמדו לרשותו, כדי להגן על המשפחה, על הקהילה ועל הקיבוץ שכה אהב.
הוא היה מחובר מאוד לטבע ולאדמה, לפשטות החיים. אהב לטייל עם המשפחה, לראות שקיעות בשדות הקיבוץ עם פק״ל תה מתוק, מגדיר ציפורים ומשקפת. הוא היה בן זוג ואיש משפחה למופת, אבא שאפשר רק לחלום עליו לאסף ולנטע וחבר אמת שיגיע לכל מקום בכל זמן. היה לו לב פתוח המתחבר בקלות ובטבעיות לכל אדם – מילד ועד קשיש וניחן בחוש הומור מיוחד עם צבע משלו שתמיד האיר את סביבתו.
בתעודת ההצטיינות שקיבל בצבא נכתב: "והאנשים טובים לנו מאוד, חומה היו עלינו גם לילה גם יומם". תמיר היה, ללא ספק, החומה ששמרה, ובזכות גבורתו וגבורת חבריו אנו כאן כיום."
תודה תמיר שהגנת על ניר עוז. נזכור אותך לעד בפשטות העמוקה שלך, בחכמה ובחוש ההומור. בחיוך, נתינה אינסופית וערבות הדדית.
בן 38 בנופלו
יהי זכרו של תמיר ברוך
