יוסיניו (יוסף) בן 76, אב לדורית, אפרת, שגב, מעיין ומעוז ז"ל, שנהרג בתאונת עבודה כארבעה חודשים לפני הירצחו, סב לחמישה נכדים, בן להורים ניצולי שואה שעלו מהונגריה ואח לאביבה ורמי. איש עבודה מסור ומוערך, ישר, אמיץ ואדם שמח וחייכן, פטריוט שארץ ישראל הייתה אצלו במקום הראשון, אב מסור וסבא אוהב. בשנים האחרונות חי עם בת זוגתו, רבקה, חברת הקיבוץ.
ליוסיניו, ששירת עם חבריו לגרעין "השומר הצעיר" בצנחנים ולחם במלחמת יום הכיפורים, היה חשוב שילדיו יכירו את הארץ והוא היה לוקח אותם לטיולים רבים מצפון ועד דרום. ביום העצמאות היה חש גאווה גדולה על כך שנולד בשנת הקמת המדינה. הוא אהב סרטים ישראלים ומוזיקה עברית, אהד את הפועל באר שבע ונהג לצפות במשחקים.
יוסיניו עבד בקיבוץ בבקר, בשלחין (שדות) ובמוסך וכשהוקם מפעל הצבע "נירלט" החל לעבוד בו כנהג משאית עד צאתו לפנסיה. יוסיניו אהב את עבודתו מאוד, הכיר כל פינה וכביש בארץ, בילה את חייו על הכביש, צייר מפות מהזיכרון, ומילדותו נהג לתקן כל דבר: אופניים, מנועים וכל דבר שקשור למכניקה. גם במטבח הפגין כישרון והיה ידוע ומוכר כבשלן שהמציא מתכונים מהראש ומכין ארוחות משפחתיות.
בבוקר ה-7 באוקטובר, שהו רבקה ויוסיניו בממ"ד שבביתם בקיבוץ. כשפרצו המחבלים לביתם ניסה יוסיניו להגן על רבקה, קפץ על המחבלים ונרצח. זמן קצר לאחר מכן נרצחה גם רבקה.
