מיה נולדה ב- 5.5.1967 ברמת גן, והייתה אשת חינוך מילדותה.
בנערותה הדריכה והייתה רשג"דית בצופים, ובצבא שירתה כמפקדת וסמלת בגדנ"ע. בהמשך למדה חינוך לגיל הרך וכשהגיעה לקיבוץ עבדה שנים רבות כמטפלת וכגננת מסורה, טיפלה בילדים, פעוטות ותינוקות רבים. מיה תמיד שמחה להעניק מהידע ומהניסיון שלה לכל מי שביקש, בענווה ובאהבה, והתעניינה בשלומם ובחייהם של הסובבים אותה.
לניר עוז הגיעה בעקבות אהבתה לאבנר, שהכירה ב-1997. הם נישאו והיו הורים אוהבים לאסיף, בר, גל ודקל. מיה הייתה אמא דואגת, אכפתית, חכמה וחייכנית. היא לא הייתה חובבת גדולה של אוכל, אבל נהנתה משוקו מקופלת, שוקולד, שייק – במיוחד אם מכינים לכולם. עם ילדיה היא אהבה לצאת להליכות, לצפות ולהירדם מול סרטים בסלון, להקשיב ולשתף על היומיום והדברים הקטנים, ותמיד דאגה שכולם מחייכים ולא חסר להם כלום.
בשנים האחרונות אבנר ומיה גרו יחד עם דקל, ועם ג'ורג' וסקאר, החתול והכלב של המשפחה. הבית בניר עוז היה מקום חם ואוהב בו התכנסה המשפחה, יחד עם משפחתה של הדודה סמדר.
במשך כ-25 וחצי שנות נישואין אבנר ומיה הושיטו יד זה לזו ברגעים מרגשים, שמחים, מפחידים וקשים. דווקא ב-7.10 כל אחד מהם נאלץ להתמודד לבד עם הפחד, מול הרוע האכזרי ביותר. אבנר היה עם סקאר בממ"ד בבית, סקאר נרצח, ואבנר נחטף חי, נרצח ואותר בשדות – ונקבר באדמת הקיבוץ.
מיה בחרה באותו היום, כמו בימי שבת רבים אחרים, ללכת מוקדם בבוקר לסדר בהתנדבות את בית התינוקות, מקום עבודתה – שם נורתה, נחטפה במצב קשה ונרצחה.
לאחר 293 יום בשבי חמאס, מיה הושבה לקבורה על ידי כוחות הביטחון ונקברה באדמת ניר עוז, הקיבוץ שהיה לה לבית, לצד אהובה אבנר.
בת 56 בהירצחה.
יהי זכרה של מיה ברוך.
