קופר נולד ב- 10.12.1938 בחיפה, ממקימי קיבוץ ניר עוז.
קופר, כפי שכולם קראו לו, ראה את יצירת הקיבוץ כייעוד חייו ועסק כל שנותיו בבעיות הקיבוץ ובהתאמת אורחות החיים בקיבוץ. קופר היה איש של אנשים ואנציקלופדיה של ידיעות, איש של מילים, רעיונות ויוזמות, איש אַשכולות, מנהיג חברתי, מעורה ומעורב בחיי ניר עוז ובעל יכולות ועניין במגוון שטחי חיים.
כנער ימי השלטון הבריטי והכרזת העצמאות היו חוויות מכוננות בחייו. בגיל תשע וחצי הצטרף ל"השומר הצעיר," בהמשך למד בבית הספר החקלאי "כדורי", עם חבריו מחיפה יצא לשירות צבאי בנח"ל ובאביב 1957 הגיע עם בני גרעין "ניר עוז" להקים את הקיבוץ.
בקיבוץ הכיר את נורית, בשנת 1964 נישאו, יחד הקימו משפחה מלוכדת ואוהבת, ונולדו להם שלושה ילדים: רותם, רוית ולוטן. עם הזמן אומץ למשפחה שרוליק.
בניר עוז עבד קופר בשנים הראשונות בפלחה. לאחר מכן מילא תפקידים מרכזיים בקהילה, כמזכיר חברתי וכמרכז משק והדריך את גרעין "מירן". כמו כן עבד שנים רבות בהנהלת החשבונות, כמנהל כספים ובקרה ביישובי "חבל מעון" וניהל את מפעל "נירלט". הוא היה מהיוזמים להקמת "קרן עתודות" עבור חברי ניר עוז וממניעי השינוי החברתי בקיבוץ בשנים האחרונות, מתוך דאגה לעתיד הדמוגרפי של ניר עוז.
לצד כל אלה קופר הוציא לאור שלושה ספרי שירה, ופזמוניו מתנגנים בחגי הקיבוץ. את שיריו נהג להלחין בשריקה. השיר "שיבולי פז" שכתב לפני שישים שנה מתנגן בחגיגות חג השבועות ברחבי הארץ. במשך כשישים שנות יצירה פרסם שירים ומאמרים רבים, המספרים את סיפורם של יישובי הסְְפָָר בדרום, את סיפור הפרחת השממה, הקמת הקהילות, השמירה על גבולות המדינה ואהבת הארץ הזו. כל יום של יצירה עבורו היה יום של התרוממות הרוח.
קופר היה בעל ואב דואג ומסור לאשתו ולילדיו וסבא נפלא שידע ליצור קשר משמעותי וחווייתי עם נכדיו.
קופר, מעמודי התווך של ניר עוז, השפיע והטביע חותם על חיי ניר עוז באישיותו ובייחודיותו.
עמירם קופר נחטף באכזריות מביתו עם אשתו וחברי ניר עוז נוספים, שרד כמה חודשים בתנאי גיהינום במנהרות חמאס, ביוני 2024 התבשרה המשפחה על מותו בשבי. הוא הושב לקבורה בניר עוז לאחר כשנתיים, ב- 2 בנובמבר 2025, והיה לחטוף האחרון שהושב אל הקיבוץ.
בן 85 בהירצחו.
יהי זכרו של עמירם ברוך.
