רביד, בן 51, בן זוג לרויטל ואב לשחר, שירה ועלמא, בן לירדנה ומשה ואח למיכל, דורון וליאור, גדל והתחנך בקיבוץ ניר עוז. הוא אהב והיה מחובר לקיבוץ ולאנשיו, שהיו כמו משפחה מורחבת עבורו. רביד היה איש חינוך מיסודו, אדם חרוץ ונלהב, בעל כריזמה ושמחת חיים מדבקת ואבא מסור ואוהב שלימד את ילדיו ואת תלמידיו את אהבת האדם והארץ בחוויות משותפות, בטבע, בבישול, בגינה, ברכיבה על אופניים, ובעיקר לימד בסבלנות אין סופית, ביצירתיות, בהתלהבות ובאכפתיות אמיתית.
החינוך היה הדבר החשוב לו ביותר, כבר בצעירותו היה קומונר בשנת שירות בשומר הצעיר ולאורך השנים עבד עם נוער במסגרות שונות. רביד היה מחנך משמעותי ואכפתי שהשפיע רבות על תלמידיו, ראה בהם כילדיו ועשה הכל על מנת להביא אותם להצלחה ולא ויתר על אף אחד. תמיד ראה את האדם לפניו והיה עם רגישות חברתית יוצאת דופן, דיבר לכל אחד בגובה העיניים והקדיש שעות לשיחות עם תלמידים.
בבוקר ה-7 באוקטובר, כחבר כיתת הכוננות, היה מוכן עם הנשק עליו דקות בודדות לאחר הישמע האזעקות. רביד מיהר להעביר את זוגתו ובתם התינוקת לבית השכנים ויצא להגן עליהן, על שאר המשפחה ועל הקהילה. רביד נפל בקרב כשנלחם בגבורה מול המחבלים הרבים בקיבוץ. הוא נחטף לעזה והושב אחרי 292 ימים.
