רבקה, בת 74, הייתה נשואה לעמיקם בן חורין ולהם נולדו ליהיא, רמי וליאורה. רבקה סבתא ליונתן, אמיל, אשד, תאיר וליב ובשנים האחרונות הייתה בזוגיות עם יוסיניו.
היא גדלה בגבעתיים, בת יחידה להורים ניצולי שואה, הייתה חניכה בגדוד ניר עוז בקן השומר הצעיר ברמת גן. את שירותה הצבאי עשתה בנחל במסלול מחנה 80 והגיעה לקיבוץ בשנת 1972.
בתיכון למדה במגמת אופנה, והאהבה לתחום המשיכה איתה גם בעתיד.
רבקה עבדה שנים רבות במתפרה, הקימה את מחסן התחפושות ותפרה תחפושות לילדי הקיבוץ, ועבדה גם כמטפלת בבתי הילדים. רבקה הייתה אישה מוכשרת, יצירתית, שאהבה ויצרה אמנות: ויטראז'ים, עבודות סריגה ורקמה ושמיכות טלאים שהכינה למשפחה וחברים. אהבה לטפח ולקנא את הגינה ואת רחבי הקיבוץ בכשרון רב עם חפצי נוי שונים שהכינה בכישרון רב, בשבשבות מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים, בפרפרים ומוביילים.
רבקה הייתה סבתא מסורה ואוהבת לחמשת נכדיה, הייתה מלאת הומור, שמחה ונחת ונהנתה לבלות זמן איתם. בשנים האחרונות, חיה רבקה לצדו של יוסיניו, חבר הקיבוץ, שהיה משמעותי ואהוב מאוד עבור משפחתה של רבקה.
בבוקר ה-7 באוקטובר, שהו רבקה ויוסיניו בממ"ד שבביתם בקיבוץ ושם נרצחו על ידי המחבלים.
