רבקה נולדה ב-28.5.1949 בגבעתיים, בת יחידה להורים ניצולי שואה.
רבקה היתה חניכה ב"השומר הצעיר" בקן רמת גן בגדוד "ניר עוז", הצטרפה לגרעין "רעות" לקיבוץ מצר, שירתה בנח"ל (מחנה 80 היאחזות שניר מחלקת נח"ל בבית ניר). בשנת 1970 התחתנה עם עמיקם, לאחר מכן נולדה ליהיא, וב- 1972 הגיעו לקיבוץ ניר עוז – שהיה להם לבית וקהילה, שם נולדו רמי וליאורה.
רבקה חיה מתוך יצירה והיתה אומנית בלב ובנפש.
בקיבוץ עבדה כמטפלת בבתי הילדים, בקומונה ("מחסן הבגדים") ובמתפרת הקיבוץ, שם תפרה גם תחפושות לילדי הקיבוץ והקימה את "מחסן התחפושות". גם בבית יצרה עבודות ויטראז', שמיכות טלאים ומוביילים מחומרים ממוחזרים, חיפשה השראה ומצאה דרך ליצור – הידיים שלה לא נחו לרגע: תופרות, רוקמות, מחברות ויוצרות, תמיד חיפשה השראה ומצאה דרך לקחת דבר פשוט ולהפוך אותו למשהו מלא יופי וחיים.
הבית שלה היה מקום שאפשר להרגיש בו צלילים של פעמוני רוח, חפצים קטנים עם סיפור, צחוק והומור חכם שתמיד נאמר עם הלב.
רבקה הייתה אישה כנה וישירה, עם לב רחב ונדיב. בשנים האחרונות חיה בזוגיות חמה וטובה עם יוסיניו (יוסי) גרוס.
גם הגינה שטיפחה הייתה המשך ישיר שלה – מלאה צבע, תנועה ואהבה.
הייתה בה סקרנות ואהבה לעולם, ורצון להכיר, לגלות ולחקור.
מעל הכול, הייתה סבתא אוהבת ומסורה ליונתן, אמיל, אשד, תאיר וליב, והשקיעה בחמשת נכדיה זמן, תשומת לב ואהבה גדולה.
ב- 7.10 נכנסו רבקה ובן זוגה יוסיניו לממ"ד, יוסיניו קפץ על המחבלים שנכנסו ונורה מטווח אפס. רבקה נרצחה זמן קצר לאחר מכן.
הרוח שלה, היצירה, החום והאהבה ממשיכה לחיות בתוכנו.
בת 74 במותה.
יהי זכרה של רבקה ברוך.
