שפרה נולדה ב- 1.2.1953 לבית משפחת קוסטו ברחובות, וגדלה בשכונת שעריים.
היא למדה בויצ"ו במגמה עיונית ותפירה. בילדותה אהבה ליצור בובות מאבנים, זרדים וחתיכות בד ובבגרותה תפרה בובות, שמיכות וכריות.
ב- 1971 התגייסה במסגרת של"ת והגיעה לניר עוז, שם היא הכירה את יוסיניו גרוס ז"ל, עמו התחתנה. נולדו להם שתי בנות: דורית ואפרת. לאחר כשבע שנות נישואין השניים התגרשו, ושפרה בחרה לעצמה את שם המשפחה נוי.
כשלושים שנים עבדה שפרה כגננת בקיבוץ, וילדים רבים דיברו ב-ח' ו-ע' בזכותה. היא ליוותה ילדים בעלי מוגבלויות ועזרה בעבודות בית ובבישולים לפנסיונרים בקיבוץ. כגמלאית ניהלה במסירות ובקפדנות את "היד השנייה" בקומונה וחזרה לאהבתה הראשונה, התפירה: שפרה תפרה לילדיה ולנכדיה כ- 150- בובות מבד. האהובה עליה ביותר הייתה בובת כלב לבן, אותו לא הסכימה לתת – אפילו לא לנכדיה האהובים.
ביתה של שפרה היה פתוח והיא אהבה לארח. שפרה שמרה על המנהגים והמסורת של משפחתה ואיגדה את המתכונים המשפחתיים לחוברת. שפרה הייתה הדבק המחבר בין כולם, ואחדות המשפחה תמיד עמדה בראש מעייניה, היא דאגה לכל אדם באשר הוא וראתה את הטוב שבו.
שפרה נרצחה בביתה שבקיבוץ ניר עוז, בו התגוררה 51 שנים. הבית נשרף עד היסוד ונותר ממנו רק חלק מאוסף האצבעונים הגדול שלה.
שפרה נקברה לצד הוריה בבית העלמין שעריים מרמורק שברחובות.
שפרה תיזכר כאם אוהבת, סבתא דואגת לליבי, לוטן וענבר, אשת חינוך, בשלנית בחסד, אישה מוכשרת ואהובה על הבריות. לניר עוז תחסר דמותה המיוחדת במינה של שפרה.
בת 71 במותה.
יהי זכרה של שפרה ברוך.
