ביתה של שפרה נוי ז״ל
צילום: אלון גלבוע
קהילת ניר עוז הייתה תמיד קהילה קטנה ומלוכדת. בשבת 7.10.23 כבשו מאות מחבלים את קיבוץ ניר עוז. למעט חברי כיתת הכוננות, אשר הגנו לבדם על הקיבוץ, מצאנו את עצמנו נפרדים ובודדים. מסתגרים בביתנו מאימת המחבלים. עוברים שעות ארוכות של אימה לבדנו. כשיצאנו – התגלתה הזוועה. בניר עוז, קהילה של כ-400 תושבים, נרצחו או נחטפו 117 בני אדם, גברים ונשים, ילדות וילדים. יותר מרבע מהקהילה. גם עתה, 9 חטופים מניר עוז עדיין בשבי.
כבר שנתיים עומדים בדממה הבתים של ניר עוז, שרופים, מחוללים ומנוקבים מירי כדורים. אלפים ביקרו בקיבוץ כדי לראות את החורבן במו עיניהם – אבל לא יכלו לשמוע את קולות החיים שנגדעו בכ-200 בתי הקיבוץ.
פרויקט "לכל בית יש סיפור" מבקש לספר את סיפורי חברי קהילת ניר עוז דרך הבתים. הפרויקט, ביוזמת בנות הקיבוץ כרמית פלטי קציר ורננה גומא יעקב, נולד מתוך תחושת דחיפות וצורך להגביר את המודעות לחטופי ניר עוז ולטבח שאירע בקיבוץ.
הוא החל לקרום עור וגידים בדצמבר 2024 בהובלת צוות של בני ובנות הקיבוץ, ואליו נוספו עורכת לשונית ומעצבת גרפית – כולם מתנדבים. בהדרגה התרחב הפרויקט לכלל בתי הקהילה מתוך ההבנה ש"לכל בית יש סיפור". בתוך פחות מחודשיים נאספו 90 סיפורים ומאות תמונות. עבור משתתפים רבים, הפעם הראשונה שבה סיפרו את סיפורם הייתה במסגרת ההשתתפות בפרויקט, והכתיבה עצמה נהפכה לחלק חשוב מהעיבוד הרגשי של הטראומה הנוראה שעברו.
כיום הפרויקט מאגד יותר מ-120 סיפורי בתים בניר עוז (מתוך כ-200 בתים שעמדו ביישוב ערב הטבח). אוסף של סיפורים אישיים – שמספר גם את סיפורה של קהילה שלמה.
עם התקדמות תהליכי ההריסה של הבתים והבנייה מחדש של הקיבוץ, חשיבות התיעוד של סיפורי הבתים מתחדדת. במציאות של מלחמה, אבל גם של מלחמה על הנרטיב של אירועי 7.10, אנו לוקחים מחדש את האחריות והבעלות על הסיפור שלנו.
הכתיבה מאפשרת לנו לתת מילים לאירועי אותו יום טראומטי, לעשות סדר במילים ובאירועים וליצור ציר זמן שמחבר בין עבר עשיר, טראומה, והווה, שבו האבל האישי והקהילתי עדיין מושהה. יחד אנו יוצרים פסיפס של סיפורים אישיים שמסייעים לנו להבין את התמונה הגדולה יותר – סיפורו של הקיבוץ וסיפורה של הקהילה.
בין שלדי הבתים שעוד עומדים בניר עוז, והבתים שנהרסו ועוד ייהרסו, הצבנו שלטים שיספרו את סיפור הבתים ויכווינו את המבקרים בניר עוז אל דפי הסיפור המובאים באתר הזה. הפרויקט ממשיך להתפתח, במטרה שעמודיו ייהפכו לדפים אישיים של המשפחות. ביטוי ראשון ליכולתו של הקיבוץ להיות שוב קיבוץ חי, זוכר ומעורר השראה.
