חיה ואבי קלינגבייל. הגעתי (אבי) לניר עוז בשנת 1963 עם הגרעין השני של הקיבוץ, וחיה הגיעה לניר עוז עם הגרעין הרביעי, בשנת 1967. לאורך השנים הולדנו שלוש בנות ובן זקונים.
התגוררנו בכמה וכמה בתים בקיבוץ. עד שעברנו לבית הנוכחי גרנו בבית של 43 מ"ר. עברנו עם אותם שכנים, משפחת זילברמן. גרנו בביתנו יותר משלושים שנה. בזמן שגרנו בבית זה עברו בניר עוז ללינה משפחתית. אשחר ישן איתנו כשנתיים. עם השנים הבית טבל בירק ונוצר כעין ג'ונגל. שמחנו לארח בביתנו את כל השבט על 18 חבריו.
אבא אבי עסק לאורך השנים בחקלאות, ריכוז משק ועבודה בניר לט.
אמא חיה הייתה במהלך השנים גזברית ומנהלת איכות בניר לט, ורכזת תרבות בקיבוץ.
בשנים האחרונות ניהלנו שגרת פנסיונרים עצמאיים ובריאים.
ב-7.10.23 התעוררנו ב-6:30 לקול אזעקת "צבע אדום". פעלנו לאיטנו, הרתחנו מים לקפה, נערכים למעבר לממ"ד.
שמענו יריות בחצר וצעקות בערבית. ראינו את דיצה הימן רצה על השביל וצועקת "הצילו" כאשר שלושה זרים רצים אחריה. הבנו שהאירוע הוא בלתי רגיל. הוצאתי (אבי) את האקדח מהכספת ויצאתי אל מחוץ לבית. התקדמתי על השביל. ליד ביתם של עמירם ונורית קופר הצטופפו כ-10–15 מחבלים. ראיתי את הזוג קופר מוצאים מביתם. ירי באקדח אינו ירי מדויק, אך בצפיפות שנוצרה הייתה לי מטרה קלה. יריתי שלוש יריות ונשכבתי על הארץ, מתחת לעץ הלימון שבחזית ביתנו. המחבלים, שזיהו את מקור הירי, ירו עשרות קליעים, והם פילחו את הקקטוסים שבחזית הבית, פיזרו ענן עלים והפילו לימונים מהעץ. חיה, שעקבה אחרי האירוע, יצאה מהבית לקראתי ודאגה שאחזור הביתה.
נכנסנו הביתה, נעלנו את הדלת של החדר שאליו מחובר הממ"ד, וננעלנו בממ"ד. מיד חטפנו מטח יריות בחלון הממ"ד. שמענו אותם משוחחים בקול רם על יד חלון הממ"ד שלנו.
שהינו בממ"ד. הקשר היחיד שלנו עם החוץ היו הטלפונים הניידים. הבנתי שנכבשנו. ב-10:30 נוצר סביבנו סוג של שקט. טענתי את האקדח ויצאנו מהממ"ד. לתדהמתנו, גילינו כי מחבלים שברו את הדלת האחורית ופרצו לביתנו, הפכו אותו, חיפשו אוצרות ויצאו. חזרנו לממ"ד וחיכינו עד 18:30, כשאנשי השייטת התדפקו על דלתנו. את הלילה בילינו בבית ילדים ממוגן ששם התקבצו חברי הקיבוץ. למחרת הותר לנו להגיע לבית שלנו ולארוז מזוודה לקראת יציאה לגלות, למלון באילת. הוקצו לנו דקות ספורות לאריזה. לא ידענו לאיזה פרק זמן אנו מפונים ומתי נוכל לשוב.
אחר הצהריים יצאו ארבעה אוטובוסים מניר עוז שיעדם מלון ים סוף באילת. אנחנו ירדנו מהאוטובוס בצומת טללים ושם חיכתה לנו הסעה לדברת, מקום מגוריה של שחף – בתנו.
אחרי שניים-שלושה שבועות בדברת עברנו למלון באילת, ואחרי שניים-שלושה שבועות נוספים אבי החל להתגורר בניר עוז לעזור בשיקום, וחיה, שהייתה פעילה בתפעול הגיל השלישי ובתרבות, שהתה במלון, עטופה בחברי הקהילה.
קיבוץ ניר עוז היה הראשון מהקיבוצים המפונים שחתם מול "תקומה" על מעבר מהמלון לדירות שכורות ב"כרמי גת". היום אנו מחלקים את זמננו בין הקיבוץ לכרמי גת.
