יוסיניו נולד ב- 21.3.1948 בחיפה, בן להורים ניצולי שואה מהונגריה. אח לרמי ז"ל ולאביבה.
במהלך ילדותו התגורר במעגן מיכאל וברחובות, ולאחר גירושי הוריו עבר עם אימו לבאר שבע. יוסיניו הצטרף לגרעין "מירן" של "השומר הצעיר", התגייס לצנחנים, במהלך שירותו לחם במלחמת יום הכיפורים, ויחד עם חברי הגרעין הגיע לניר עוז.
מנישואיו הראשונים לשפרה נוי ז"ל שנרצחה גם היא ב- 7.10, נולדו דורית ואפרת. במהלך נישואיו השניים לרחל ז"ל, אימצו הזוג את בנם, שגב. לאחר גירושיו השניים, הכיר את ויקי ז"ל, אשתו השלישית, להם נולדו מעיין ומעוז ז"ל, שנהרג בתאונת עבודה כארבעה חודשים לפני הירצחו של יוסיניו.
ליוסיניו חמישה נכדים: ליבי, לוטן, ענבר, אריאל וניב.
בקיבוץ עבד יוסי בבקר, בשלחין, במוסך וכנהג משאית ב"נירלט", והכיר כל פינה וכביש בארץ. משהכיר את ויקי ז"ל, עזב את הקיבוץ ועבר לעיר. כשנפרדו, חזר להתגורר בניר עוז ועבד כנהג בית, בתפקידו דאג לכל נוסע באהבה גדולה.
הוא אהב לבשל ארוחות למשפחה ולחברים, ושמר פינה חמה בלב למאכלי ילדותו ההונגריים. יוסיניו אהב מאוד את "הפועל באר שבע", סרטים ישראליים כמו "חבורה שכזאת" (משם הגיע כינויו), ואהב מאוד לשיר ולשמוע מוזיקה עברית.
יוסיניו טייל עם ילדיו בארץ – מצפון ועד דרום – ובימי שישי דאג לאוכל לחיילים המוצבים באזור. הוא תמיד חש גאווה גדולה ביום העצמאות וכבוד על כך שנולד בשנת הקמת המדינה.
ב- 7.10 נכנסו יוסיניו ובת זוגו רבקה ז"ל לממ"ד, יוסיניו קפץ על המחבלים שנכנסו ונורה מטווח אפס. למרות ניסיונו להגן עליה, גם בת זוגו נרצחה.
יוסיניו היה אופטימיסט חסר תקנה, אמיץ, ישר, איש של אמת. אדם בעל ערכים כמו אהבת ארץ ישראל, דאגה לזולת, אחדות ילדיו, רגיש לסביבתו, צנוע וקיבוצניק בכל רמ"ח אבריו.
יוסיניו נקבר במושב עין הבשור לצד אביו ואחיו הצעיר.
בן 75 במותו.
יהי זכרו של יוסיניו ברוך.
