אלעד, בן 47, בן לחנה ורמי ז"ל, אח לאביטל וכרמית, בן קיבוץ ניר עוז וחבר הקיבוץ. חבר אמת לחבריו הקטנים והגדולים, אוהד מושבע של מכביחיפה, אופטימי, ערכי, אוהב אדם ואדמה.
לאחר טיול "אחרי צבא" בעולם, בחר אלעד לחזור ולחיות בניר עוז. הואמילא תפקידים רבים בקיבוץ, היה חבר מזכירות, חבר בצוות החירוםהיישובי וחבר בצוות הכבאות. אלעד היה חקלאי בנשמתו ובהכשרתו ועבדכרכז השקייה בשדות של הקיבוץ של "הדוד משה", שם מגדלים ירקותוחיטה למשק ולייצוא לאירופה. הוא אהב את השדות, את הטבע ואת עבודת החקלאות. בכל ביקור של אחייניו בקיבוץ היה לוקח אותם לטיול בשדות, מראה להם מה גדל ומה קוטפים. גם במצבי מלחמה ובזמנים מתוחים, כשהיושרפות, בלוני תבערה ואזעקות, אלעד תמיד היה נשאר בקיבוץ לטפל בשדות, במבוגרי הקיבוץ ובכל מי שנשאר.
אלעד היה בן מסור ודואג להוריו, אח אוהב ובמיוחד דוד אוהב ואהוב עלששת אחייניו ועל כל ילדי הקיבוץ. היה לו קשר מיוחד עם הילדים והוא ידעלהתחבר אליהם, תמיד בגובה העיניים, עם חוש הומור וחיוך. אלעד, חבראהוב ומוערך בקהילה, היה חבר בהמון צוותים ובארגון אירועים קהילתייםבקיבוץ ובכולם לקח חלק פעיל. הנחה באופן קבוע את טורניר הכדורגל בחגשבועות.
הספורט היה חלק בלתי נפרד ממנו – הוא לא היה ספורטאי דגול אבל אהב עם כל הלב והנשמה כדורגל ואת מכבי חיפה בפרט. הוא חי את הקבוצה,היה חלק מגרעין האוהדים השרוף, צפה בכל משחק ונסע לעודד את קבוצתו בארץ ובעולם. הוא לקח את אסף, האחיין שלו, למשחקי כדורגל בחיפה ולימד אותו על אהבה ונאמנות לקבוצה, בטוב וברע.
אלעד לקח חלק פעיל ומשמעותי במאבק על החזרתם של הבנים, הדר גולדין ואורון שאול, שנחטפו לעזה ב-2014 בסוף מבצע צוק איתן. הוא יצא מדישבוע להפגין עם משפחת גולדין, על הדר ואורון, ועל אברה מנגיסטו והישאם א סייד שנחטפו מאוחר יותר. אלעד הגיע לצעדות ואירועים ובכליום שישי הגיע ל"מסדר הדר" באנדרטת חץ שחור ועמד לצד משפחתו שלסגן הדר גולדין, בקריאה להשבת הבנים, גם ב-06/10/23.
אלעד היה אדם ערכי, מצחיק וטוב לב, חבר נאמן שתמיד נכון לעזור מכלהלב למי שצריך.
בבוקר ה-7 באוקטובר שהה בממ"ד בביתו ומשם נחטף חי. אביו רמי נרצח באותו בוקר ואמו חנה נחטפה לעזה והושבה בהסכם הראשון. לאחר שנה נפטרה כתוצאה מהשלכות השבי. אלעד שרד בשבי, הועבר בין דירות מסתור רבות ורוב הזמן הוחזק לבד. הוא צולם פעמיים ושהה במשך 20 ימים עם שתי נשים מניר עוז בדירת מסתור. הן שוחררו והוא נשאר בשבי והופקר למותו. הוא נרצח בשבי והושב כעבור 183 ימים לקבורה.
