חנה נולדה בקיבוץ עין כרמל ב־ 6.12.1946. בתם של רבקה וצבי סלע, אחות צעירה לחיותה.
בגיל 20 הגיעה לניר עוז בעקבות אהבתה לרמי. כאן הקימו בית והביאו לעולם את אביטל, אלעד וכרמית.
לאורך השנים עבדה חנה בבישול ובבתי הילדים, היתה מטפלת חמה ומסורה. היא אהבה את הילדים בהם טיפלה והם אהבו אותה וחיכו ל"תה של חנה", שסוד הקסם שלו היה מתיקות על. לאחר מכן עברה לעבוד במחסן הבגדים לצד חברותיה הטובות ברכה לוינסון ושפרה נוי, שנרצחו בשבעה באוקטובר.
חנה אהבה לטייל בשבילי הקיבוץ, לשבת עם חברות וחברים לשיחות בחדר האוכל, שהיה בשבילה המסעדה הכי טובה בעולם. המשפחה הייתה מרכז חייה של חנה, היא אהבה והתגאתה בילדיה ובנכדיה בכל עת, ונהגה לדבר עמם ועם אחותה האהובה מדי יום. את הנכדים אירחה בכל הזדמנות והם נהנו תמיד מרוחב לבה ובעיקר מהמוטו "אני לא יכולה להגיד לא לילדים".
לחנה היתה שמחת חיים מופלאה, היא התלהבה מכל דבר, היתה אדם תמים והאמינה שהעולם הוא מקום טוב ושאנשים רוצים להיטיב.
בשבעה באוקטובר ביתם של חנה ורמי נפרץ וחולל ועזרה לא הגיעה. רמי נרצח בבית, חנה ואלעד נחטפו לעזה. 49 ימים הייתה חנה בגיהינום, אבל שרדה אותו, חזרה מהשבי במצב בריאותי קשה ונאבקה על חייה חודשים ארוכים, כשמצבה הרפואי הלך והחמיר.
עם חזרתה, נלחמה ככל יכולתה על חיי אלעד ועל חייה, אך אלעד נרצח בשבי. חנה נפטרה כשנה לאחר החזרתה מהשבי כתוצאה מהשלכות השבי הקשות ומצער.
חנה נקברה בניר עוז, סמוך לבעלה ולבנה.
בת 78 במותה.
יהי זכרה של חנה ברוך.
