סעיד היה אדם אהוב ואוהב. אוהב אנשים ואוהב את החיים.
הוא נולד ב- 21.1.1948 בבצרה שבעיראק, בנם של נג'יה ומשה. המשפחה עלתה ב- 1950 לבית שאן ומאוחר יותר עברה לתל-אביב.
סעיד התגייס לצבא לנח"ל המוצנח והגיע לניר עוז בשנת 1966. במלחמת יום הכיפורים איבד את אחיו, ששון ז"ל, שנפל בקרב ברמת הגולן למול עיניו של סעיד שלחם לצידו.
את עדינה פגש בניר עוז, כשהגיעה לשל"ת, השניים נישאו ב-1970 ובנו בקיבוץ את ביתם. לאורך 53 שנות נישואיהם שררה ביניהם אהבה וחברות אמיתית ונולדו להם ארבעה ילדים: מיה, יעל, ששון ועמוס.
לסעיד יש 12 נכדים, שזכו לבלות איתו רבות, לצחוק מבדיחותיו, לנסות לפתור את חידותיו, לטייל בטנדר בשדות וללמוד ממנו לאהוב את הארץ, את האדמה ואת החקלאות.
סעיד ניהל שנים רבות את גידולי השדה בניר עוז. השדות, החקלאות והציונות היו עבורו דרך חיים.
סעיד היה אוהד שרוף של "הפועל תל אביב" עשרות שנים (ואינספור תסכולים…) אהב ספורט בכל ליבו והיה בקיא בכל הטבלאות. היה לו כישרון כלכלי פיננסי שכולם סביבו נתרמו ממנו.
סעיד אהב לאכול (במיוחד משהו מתוק…) אהב והתרגש מהגשם הראשון, אהב שירים של שלמה ארצי, אהב את הבית ממנו בא, אהב מאוד את אימו נג'יה ז"ל היקרה, אהב את משפחתו ואהב בכל ליבו את עדינה, אשתו.
סעיד השרה על סביבתו שלווה ובטחון, ידע לפתור כל בעיה בנועם, בחוכמה ופרקטיות, היה לו צחוק וחיוך מדבק, אדם אופטימי ונעים, אכפתי ורחב לב.
סעיד נרצח על ידי מחבלים בניר עוז ב-7.10.2023. הוא נפצע ברגלו מקליע שחדר לדלת הממ"ד בעודו אוחז בה. המחבלים שלא הצליחו לחדור דרך הדלת, פוצצו את חלון הממ"ד, חטפו את עדינה, בעוד סעיד, פצוע קשה ומדמם, מספיק להפריח לה נשיקת פרידה באוויר. לאחר מכן חזרו המחבלים לממ"ד וירו בסעיד שתי יריות בחזה.
סעיד נמצא שכוב צמוד לדלת הממ"ד – שלא נפרצה – כאשר ידית הדלת מונחת בידו.
סעיד נקבר בניר עוז באדמה שכה אהב ב- 18.10.2023 בן 75 במותו.
אבא יקר, היית עבורנו סלע איתן, תיזכר בליבנו לעד עם החיוך, האכפתיות, רוחב הלב והחכמה.
תודה שהיית שלנו. נאהב ונתגעגע לנצח.
