סעיד (דוד) משה

סעיד (דוד) משה, בן 75, נשוי לעדינה, אב למיה, יעל, ששון ועמוס, סב ל-12 נכדים ונכדות, אח לששון ז"ל, שושנה, עדנה וליחזקאל, נולד בבצרה שבעיראק, היה איש משפחה אוהב, חקלאי, ציוני, טוב לב, אכפתי וחכם. סעיד חי והתחנך בבית שאן ובהמשך עבר לתל אביב, שם למד בכפר נוער חקלאי ועבד ב"ספריית מעריב". הוא היה אוהד מושבע של בני יהודה ושל הפועל תל אביב, חניך פעיל ומדריך מוביל בשומר הצעיר והיה משתתף בהפגנות עבור צדק חברתי. אמירת בן-גוריון – "נוער הזהב – רד לנגב" הובילה אותו והוא חי בנגב מגיל 18. סעיד הצטרף לגרעין נח"ל והגיע לקיבוץ ניר עוז בשנת 66'.
בטירונות היה מעמודי התווך של המחלקה, נשא על גבו באימונים פצועים רבים, ובכל מסע אלונקות, מתחילתו ועד סופו, תמיד היה עם כתף מתחת לאלונקה. ב-67' נלחם במלחמת ששת הימים בעודו חייל בסדיר וב-73' נלחם במילואים ברמת הגולן, לצד אחיו הבכור ששון ז"ל. ביום השביעי למלחמה, הנגמ"ש בו היה ששון נפגע מטיל סורי, והוא ו-12 לוחמים נפלו. סעיד, שהיה לא רחוק משם, שמע את הפיצוץ והבין שאחיו נפל. הוא המשיך להילחם, כעבור מספר ימים שוחרר ולאחר יותר משבוע בישר למשפחה את הידיעה.
את עדינה פגש סעיד בניר עוז והשניים היו זוג אוהב שהתאימו זה לזו באופן מושלם ובקיבוץ בנו יחד את ביתם. סעיד היה חקלאי, גזבר הקיבוץ ומרכז המשק, וניהל שנים רבות את תחום תפוחי האדמה במפעלי חבל מעון. הוא היה כה מזוהה ומקצוען בתחום שהיווה השראה והיה הרוח מאחורי מותג "דוד משה" הידוע, וממנו נגזר שמו לצד תמונתו. בשנים האחרונות ניהל סעיד את ענף הגד"ש של ניר עוז ויום לפני הירצחו חזר מכנס מקצועי בחו"ל. הוא היה איש של אנשים ואדם שהאמין בשלום ונוסף על היותו איש מקצוע מעולה, סעיד היה רגיש, נדיב, חם, חברי, עם חוש הומור והצטיין בפתרון בעיות.
לסעיד היה מנהג מיוחד – הוא נהג לצאת החוצה בגשם הראשון עם כוסית יין, למהול את היין במי הגשם וללגום בהנאה.
המשפחה הייתה חלק משמעותי בחייו של סעיד, שהיה בן זוג, אבא, אח ודוד למופת. כסבא, היה מעורב בחיי 12 נכדיו, שצחקו מהבדיחות שלו, ניסו לפתור את החידות שלו, נסעו איתו למשחקי הפועל תל אביב, נהנו לאכול איתו במסעדות, טיילו איתו בטנדר בשדות ולמדו ממנו לאהוב את הארץ, את האדמה והחקלאות. כשהמשפחה המורחבת הייתה מגיעה לביקור הוא היה מלמד אותם איך להוציא את הירקות מהאדמה.
בבוקר ה-7 באוקטובר שהו סעיד ועדינה בממ"ד. סעיד אחז בידית הדלת שלא ננעלה ובכך לא אִפשר למחבלים להיכנס דרכה.
לאחר שנורתה על דלת הממ"ד תחמושת, סעיד נפצע קשה מכדורים שחדרו פנימה.
עדינה חבשה אותו ודקות ספורות לאחר מכן הצליחו המחבלים לפוצץ את חלון הממ"ד עם חומרי נפץ.
עדינה נחטפה לעזה, בעוד סעיד, פצוע ומדמם, שלח לה נשיקה באוויר. לאחר מכן, נרצח על ידי המחבלים לאוזניה של עדינה. הוא נמצא שכוב צמוד לדלת הממ"ד – שלא נפרצה – כאשר ידית הדלת מונחת בידו.
עדינה שוחררה מהשבי בעסקה הראשונה.