כאן גרו
בבית זה גרה משפחת גפן: זיו, טליה ושלוש הבנות שלהם, יהלי (17), הילה (16) ואור שי (9).
החיים שלנו היו חיים של שגרה: זיו עבד אז וגם כיום בצבא, טליה עבדה במועצה בחינוך המיוחד, והבנות למדו במועצה.
היה לנו גם כלב שקראו לו שוקו, והוא הלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 16. הבנות מאוד אהבו אותו.
לפני 7 באוקטובר היו מהומות על הגדר. אני (טליה) הרגשתי שצריך שוב להתארגן, לעשות כביסה ולהתכונן לכך שיגידו לנו להתפנות.
7.10
ב-7 באוקטובר, שבת, כהרגלי בכל יום יצאתי מוקדם, בשעה 6:00 בבוקר, להליכה. הבוקר הזה היה שקט, כולם ישנו.
כבר הגעתי לחמ"ל, ואז נזכרתי שצריך להפעיל את מייבש הכביסה. חזרתי הביתה, הפעלתי ועמדתי שוב לצאת, ואז נשמע צבע אדום.
נכנסתי לממ"ד, קראתי ליהלי. זיו אסף את אור שי מהחדר ונכנסנו מהר לממ"ד. הילה, הבת האמצעית, ישנה בממ"ד עד הצהריים.
ואז קיבלנו הודעה לסגור את חלון ודלת הממ"ד כי יש מחבלים מחופשים לחיילים במרפאה.
זיו החזיק את דלת הממ"ד, ואני טיפלתי בבנות בקור רוח ושמרתי על שפיות. זיו, האבא, הגן על הדלת.
היו מחבלים כמה פעמים בבית, נשמעו הרבה יריות. הם ערמו ניירות כדי לשרוף את הבית, ניסו לפתוח את הדלת ודיברו בעברית כדי שנצא.
שמרנו על שקט. אחרי שעות ארוכות הגיעו החיילים, מלווים על ידי ירון מאור. הלכנו לחמ"ל, ומשם לבית הילדים. למחרת נסענו לאילת.
מה קרה מאז
כיום אנחנו מתגוררים בכרמי גת יחד עם כל קהילת ניר עוז, ושומרים על שגרה ותקווה.
