עודד נולד ב- 11.5.1940 בחיפה ליצחק ובלה ליפשיץ, אח לתלמה. למד בבית הספר הריאלי והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר". עם חברי גרעינו מחיפה, אריה זלמנוביץ ז"ל, עמירם קופר ז"ל ושלמה מרגלית יבל"א, הקים את קיבוץ ניר עוז, בו חי עד ה- 7/10.
עודד שירת בנח"ל ובצנחנים, ולחם במלחמות ישראל: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה.
בניר עוז מילא תפקידים רבים – החל ממזכיר הקיבוץ כשהוא בן עשרים, ועד ליו"ר דירקטוריון הקיבוץ עד לפני שנים ספורות.
הוא היה בין מובילי השיקום הכלכלי של ניר עוז. כל חייו פעל ע"פ הרעיונות והערכים שספג בבית הוריו ובתנועת השומר הצעיר: ציונות, חילוניות, סוציאליזם ואחוות עמים.
יחד עם יוכקה הקים משפחה גדולה ואוהבת: ארבעה ילדים, נכדים ונינה. אהבתם המשותפת לקקטוסים ליוותה אותם במשך שנים רבות.
מאז שנותיו הראשונות בניר עוז היה עודד איש של מחויבות ציבורית עמוקה. בתחילת שנות השבעים היה ממובילי המאבק נגד גירוש הבדואים מצפון סיני והקמת יישובי פתחת רפיח על אדמותיהם.
במשך חייו פעל מתוך אמונה בכבוד האדם ובאפשרות לחיים משותפים. בשנים האחרונות התנדב במסגרת "בדרך להחלמה" והסיע חולים פלסטינים לקבלת טיפול רפואי ממסוף הגבול בארז לבתי חולים בישראל..
בשנות השמונים הגשים עודד חלום כאשר החל את דרכו כעיתונאי ב"על המשמר", שם הפך ברבות השנים לכתב בכיר, כתב כתבות, מאמרים וטורי דעה בנושאים חברתיים, כלכליים ופוליטיים. ביום השנה השני למותו ראה אור הספר "עד קצה הגבול", אסופה מכתביו וממאמריו, שיצא בהוצאת ספרית פועלים, סדרת קו אדום, ומשקף את קולו הייחודי, את מחויבותו האנושית ואת אמונתו העמוקה בשלום, צדק ושוויון.
ב-7 באוקטובר 2023 נחטף עודד מביתו בניר עוז כשהוא פצוע. מעדויות שהתקבלו על ימיו בשבי נודע כי עזר כמיטב יכולתו לאנשים שהיו עמו ובמיוחד דאג כל העת לאשתו יוכקה, שנחטפה אף היא. עודד נרצח בשבי ב-26 באוקטובר 2023. גופתו הוחזרה לישראל ב-20 בפברואר 2025, ונטמנה באדמת ניר עוז, הקיבוץ שהקים, אהב והקדיש לו את חייו.
בן 83 במותו.
יהי זכרו של עודד ברוך.
