״מִקְּטַנּוֹת לֹא-בָרַח וּגְדוֹלוֹת לֹא-פִלֵּל, וּנְצוּרוֹת לֹא-בִקֵּשׁ״.
גדעון נולד ב-16 באוקטובר 1943 בנהריה. הוריו, רות ויעקב פאוקר, היו אחד משני הזוגות הראשונים שהתיישבו בנהריה.
גדעון הגיע לניר עוז בגרעין ״צבר״ של "השומר הצעיר" בשנת 1962. במהלך השנים עבד בניר עוז בחקלאות, הדריך ב״השומר הצעיר״ ביד-אליהו. עבד בהנהלת החשבונות, למד כלכלה באוניברסיטה, ניהל את מחלקת כוח האדם ב״מוצרי תכן״ ארגון שיווק של קיבוצי "הקיבוץ הארצי״, שימש גזבר ניר עוז, מנכ״ל ״קואופרטיב הנגב״, מרכז משק ניר עוז, מנהל קהילה בניר עוז, מרכז משק בקיבוץ מעין צבי. לאחר צאתו לפנסיה הצטרף לצוות הנוי, היה מזכיר קיבוץ שנה אחת. בד בבד ריכז ועדות כלכליות בקיבוץ.
בעזרת חברים מהקיבוץ נטע כרם והקים יקב, אחד מחלומותיו. הוא היה הכורם הראשי והיינן. היין שהופק שימש לצריכה עצמית של החברים השותפים.
לגדעון ארבעה ילדים: ערן ורז מנישואיו הראשונים, טל ועירית מנישואיו לאורנה. הוא היה איש משפחה מסור, אוהב ותומך, אבא נוכֵחַ, תר עימם את הארץ לאורכה ולרוחבה. תמיד היה גאה בארבעת ילדיו בכל מה שעשו. גדעון היה גם איש של חברה וחברים.
הוא אהב את הקיבוץ ואת הרעיון שמאחוריו ולא התלהב מהמעבר לקיבוץ מתחדש, אבל הבין שאין מנוס מכך.
גדעון החזיק בדעה כי שלום עם הפלשתינאים יבוא רק אם נשכיל להגיע להסכמים איתם ולא דרך מלחמות חוזרות ונשנות.
גדעון היה בעל לב רחב, נדיב, חכם, לעיתים וכחן בלתי נלאה, מאוד ורבלי, ענייני ומסור בתחומי עבודתו, ויחד עם זה רגיש לסביבתו. גדעון היה רומנטיקן, אהב טבע וטיפח גינה יפה סביב הבית.
היקב, שהיה חלומו של גדעון, הפך למפעל הנצחה לגדעון ולחבריו.
בן 80 במותו.
יהי זכרו של גדעון ברוך.
