זהו ביתם של גדעון, אורנה, ערן, רז, טל ועירית בו גרו משנת 1979 עד שבעה באוקטובר 2023.
גדעון נולד בנהריה להורים מייסדי העיר, הגיע לניר עוז בגרעין "צבר". במהלך 60 שנותיו בניר עוז הוא מילא תפקידים מרכזיים: גזבר, מרכז משק, מנהל קהילה, מזכיר, וכן ריכז ועדות כלכליות שונות. מחוץ לקיבוץ הוא כיהן כמנכ"ל קואופרטיב הנגב, מרכז משק בקיבוץ מעין צבי, וחבר מליאה במועצה האזורית אשכול.
כבן למשפחת חקלאים וגננים וכבעל השכלה בתחום הוא טיפח גינה מפוארת סביב הבית, כשעיקר הגידולים בשנים האחרונות היה צמחי תבלין ומרפא.
לפני כעשרים שנה גדעון נטע כרם והקים יקב קטן בניר עוז יחד עם חברים מהקיבוץ לתצרוכת פנימית. בין השותפים חיים פרי, יורם מצגר וגדי מוזס אשר נחטפו לעזה. חיים ויורם נהרגו בשבי וגדי (יבל"א) שב לאחר 482 ימים.
אורנה הגיעה לניר עוז בעקבות נישואיה לגדעון בשנת 1984, רוב השנים עסקה בהוראת לשון לבגרות ובחינוך בבית הספר התיכון האזורי .
ערן גר במושב עין הבשור עם אשתו ושלושת ילדיהם.
רז גר בקיבוץ צאלים עם אשתו וארבעת בניהם.
טל גרה בניר עוז עם בעלה ושלושת ילדיהם – במזל הם ניצלו, והיו באחד מששת הבתים היחידים בניר עוז אליהם המחבלים לא נכנסו.
עירית התגוררה בתל אביב.
אורנה מספרת:
בשבעה באוקטובר 2023 עם הישמע ה"צבע אדום" בשש עשרים ותשע בבוקר נכנסנו, גדעון ואני, לממ"ד כהרגלנו. תוך זמן קצר הבנו שזה לא עוד "סבב" אלא אירוע רציני הרבה יותר, הספקנו להחליף בגדים, להצטייד במעט מים, בטלפונים ובמטענים.
כעבור זמן מה שמענו את המחבלים נכנסים לביתנו. גדעון ניגש לדלת הממ"ד לוודא שהידית נעולה, אולם באותו רגע המחבלים ירו על הדלת והוא נפצע קשה מאוד בזרוע ימין ובכף יד שמאל.
במשך שעות זעקנו לעזרה אך זו לא הגיעה.
גדעון דימם למוות, וכל ניסיונותיי לעצור את הדימום עלו בתוהו, וכעבור כמה שעות הוא כבר לא היה בחיים.
צה"ל הגיע כשעתיים אחר כך.
גדעון נרצח כשבוע לפני יום הולדתו ה – 80, כשבועיים לאחר מכן הוא נקבר בחצרים בקבורה זמנית וב – 23 במאי 24 ערכנו לוויה שנייה והבאנו אותו לקבורה בבית העלמין בניר עוז.
טל אייל וילדיהם, עירית ואני מתגוררים בקריית גת עם כל קהילת ניר עוז.
ערן ומשפחתו בעין הבשור, רז ומשפחתו בצאלים.
