פנטון מרטין  ז”ל

פרידה ממרטין

היה שלום, איש.

עכשיו תנוח על משכבך .

איש של חיוך אתה, ואיש של צחוק,

איש של אהבה, חום ומגע.

שמחת חיים ורצון טוב – הם לבנים בבניין חייך.

לימדת אותנו לשמוח, להיפתח ולאהוב.

כל חייך טבועים בחותם זה.

כשנפלה עליך המחלה, כאילו נולדת אליה.

כל כוחותיך גייסת לקבל אותה כדי להילחם בה.

ריפוי עצמי, מחשבות חיוביות, קשר גוף-נפש,

כל זה בתוכך, ורק היית צריך ללמוד איך להשתמש בכוחותיך הטבעיים.

ידעת, כי ידה של המחלה על העליונה, בסופו של דבר.

אך עד אז – אתה המנצח, אתה הגיבור.

לקחת גורלך בידיך, ובעזרתך גם אני,

ואת גזר הדין הפכנו לכח.

קיבלנו מחלה וחיינו אותה בבריאות.

למדנו דרכים חדשות לחיות, בדרך הבטוחה אל המוות.

אני מודה לך על כל שעשית להקל עלי,

ולכולם אני מודה בשם שנינו על הליווי הנפלא.

אני שמחה כי זכית למנוחה באחרית, וידעת להתמודד עם התלאות שבדרך.

רוחך תמשיך ללוות אותי, ועם זכרך אמשיך בתחנות הבאות עם המשפחה.

הייה שלום

באהבה

אביבה

הוקרא בהלוויה

דברים לזכרו

מרטין  הגיע לניר עוז לפני 9 שנים.

התרשמתי מדבריו, שמפגש עם אביבה ועם ניר עוז, היה עבורו יותר מהקמת מסגרת משפחתית, היה זה מסלול שיקום, מנוף להתארגנות מחודשת, האחזות בחיים, אחרי שהוכה קשות בעקבות מות אשתו.

הקבוץ לא היה למרטין נושא חדש, הוא היה חבר קבוץ בעבר.  הוא הבין שאת המהלכים ללבבות החברים יש לבצע דרך העבודה בשלחין, העמסות בלול ושאר תורנויות.

מרטין עבר מסלול זה בחשק וברצון, אך אט אט נמשך שוב אל העיסוק הטבעי לו: עיצוב דעת קהל.  מיקוד תשומת לב ציבור לקוחות למוצר, יצירת אווירה באמירה ובנית מערכת הקשרים, האמורה להשפיע על הצרכן באופן אחר.

בשיחות ההיכרות עמו גילינו את עולם הפרסום, את הישגיו המפוארים בעולם זה, אותו השאיר מאחוריו.

את מרטין איפיינו היצירתיות הבלתי פוסקת והשפה האנגלית.

השפה הייתה כלי הביטוי המרכזי שלו. המחויבות העמוקה שלו לשפת האם, לא הקלה עליו את המעבר לעברית – הוא נשאר נאמן לאנגלית.  האנגלית פרנסה אותו בארה”ב, באנגליה, בקנדה ובארצות נוספות.  גם שפעל באווירה של עברית והיו לו הישגים מוכחים בשפה זו, בשיחתו המשיך ותרגם את מחשבותיו מאנגלית לעברית.  כאשר ניסה להעמיק בנושא, עבר לאנגלית.

מרטין הסתובב בינינו כ”עוף מוזר”, לרוב החברים לא היו הכלים להתמודדות עם מערכת המושגים בתוכה יצר ופעל, הייתה בו מידה של אי-שקט, הדבר הקבוע ביותר אצלו היה הצורך לשנות ולהשתנות, לשנות עמדות ודעות. מבינינו היה זה כנראה הוא, אשר התאים יותר לתקופתנו, תקופה בה אדם או ארגון, שאינם הולכים ומשתנים, נמוגים.

מרטין הבין היטב את התהליכים שעובר הקבוץ.  הוא הבין, די מוקדם, שגם אם עיסוקו הוא עיצוב דעת קהל, אין לו סיכוי להיות ממעצבי דעת הקהל בניר עוז, את ניר עוז עיצבו כבר.  כאורח לרגע, בחן את נותני הטון בקבוץ, לא על פי דבריהם, אלא על פי אורכו של צילם וסמיכותו, הסיק מסקנה, התרחק, ויתר ומצא קהל לקוחות אחרים לרעיונותיו ולמקצועיותו.

הענפון, ענף התדמית והפרסום, אותו הפעילו מרטין ואביבה הוא הרווחי מבין כל הענפונים.  גם  כשגברה מחלתו ולא תפקד עוד ברציפות, המשיך הענף להכניס ולהרוויח.

מרטין לא הניח למחלה, שעשתה בו כרצונה.  הוא ליווה את תהליכי התפתחותה, איפיין אותה, ניתח את מצבו ובחן אופציות כל הזמן.  הוא לא קיבל את האופן בו מתמודדים רבים עם המחלה, דילג על השלב בו נוטים הרוב לשקוע, על “שלב ההכחשה”.  מרטין דיווח לעצמו, דיווח לסביבה, דיווחים של אמת, הוא ידע להיכן הוא מובל וניסה להפעיל כוחות שונים ומשונים, להשפיע ולהתערב.

מרטין עיצב גם את טקס קבורתו.

זמן קצר היית עימנו, עובר אוח, ועתה אנו נפרדים ממך.  הזמן, שהוא רופא לרוב הקשיים, ימקד, יחדד ויבהיר את טביעת האצבעות שהשארת בניר עוז.

כמה מילים לאביבה.

לא הייתי די ליד מרטין בחוליו, וכשהייתי, תמיד לא בזמן, תמיד לא מתי שנוח.  אולם לא יכולתי שלא להבחין באופן שבו חזרת למקצוע מטפלת-גננת.  אני מתפעל מהאופן בו נהגת במרטין בחוליו.

הוקרא בהלוויה ע”י אבי קלינגבייל.