כאן גר
משה זילברמן הגיע לניר עוז כחלק מקבוצת נוער של קיבוץ עין השופט, שאימץ את הקיבוץ הצעיר ושלח את בניו ליישבו. משנת 2007 התגורר משה בגפו בבית זה, שאליו עבר לאחר גירושיו. מדובר בבית ישן, שבעבר שירת משפחות צעירות עם ילדים, אפילו מטבח לא הוחלף בו לאורך השנים, והוא עודנו מתהדר בפורמייקה ירוקה וידיות עץ בהתאם לטרנד של שנות השבעים. קירות הבית התקשטו עם השנים במגוון יצירות שונות ומשונות מעשה ידיו של משה, עשויות מחומרים מגוונים, מלאכת יד של פיסול, גילוף, פרזול, ריתוך ועוד. כל כך מקושטים שלא נותר בהם מקום ריק.
משה, בן 76, עבד בניר עוז בעשורים האחרונים בעיקר כאחראי לתיקוני אופניים. בשנה שקדמה לטבח הצטרפה לחייו אמילין, שהגיעה מהפיליפינים לסייע למשה בגילו המתקדם.
7.10
ביום הטבח ישבו שניהם בממ"ד, ללא כל אחיזה בידית הדלת, באימה, מחובקים, שעות רבות, עד חילוץ כוחות הצבא באותו הערב. על אף הצמידות לבית שכניו שנחטפו, לביתו של משה לא חדרו המחבלים והסתפקו בביזת הקולנועית ששימשה אותו וכלי עבודה שהיו מחוץ לבית.
מה קרה מאז
ב23.4.25 משה ז"ל נפטר לאחר תקופה בת שנה וחצי של ייסורי גוף ונפש, שגרמו לירידה תפקודית הדרגתית, עד למותו בטרם עת. אירועים אלה התגברו לאחר תקופת השהות במלון המפונים באילת, שם שהה כמפונה יחד עם אמילין וקהילת ניר עוז. קליטתו לאחר מכן בכרמי גת לא עלתה יפה, ועקב החמרה נוספת במצבו הנפשי טופל רוב הזמן במרכז לבריאות הנפש בב"ש ומעת לעת ניסה להיקלט למגורים ביחידת דיור בבית משפחתה של בתו הצעירה ירדן, בקיבוץ דביר. התקווה שליוותה את משה ואת משפחתו ביחס לסיכוייו להשתקם ממכאובי הנפש הלכה והתרחקה ככל שרחקו התנאים להבשלת הסכמים להחזרתם של חבריו מבית, שנותרו בשבי ונמקים עדיין במנהרות. באותה העת ולפני מותו כתבה בתו ירדן שיר שהלחינה ושרה נורית פלד-קירשטיין, בעיבוד ונגינה של גל דהן. כמאמר השיר, שביקש לזעוק את זעקתם של אלה ששרדו בגוף אך דעכו תחת צלקות הנפש:
" אולי נראה כאילו כלום לו לא חשוב,
אך הוא ממתין למי ששם שכבר ישוב
האיש הזה הוא אבא וגם סבא ומשה,
לאיש הזה מאז אותה שבת נורא קשה
והוא סובל ולא מוצא טיפת מזור
האיש הזה מבין שאין לו, אין לאן לחזור
ולפני כן הוא עוד עמד על הרגליים
אבל זה לא מעניין שם אף אחד בירושלים
האיש הזה עדיין חי, אך נשמתו מצאה מותה
והוא סופר את הימים מהמיטה
האיש הזה בשבי, אבל כאן ממש ליד
האיש הזה שבוי עוד באותו יום בממ"ד "
השיר מעולם לא יצא לאור במועד בו קיוותה ירדן לשחרר אותו לרדיו. הוא הושמע לראשונה בהלוויה של משה בקיבוץ ניר-עוז וזכה לתגובות רבות מהן עולה ההזדהות החזקה של בניר ניר עוז עם מיךות השיר שמזקקות את מצבם של ההורים המבוגרים ששרדו את הטבח, וההתמודדויות שלהם מאז, מבחנה גופנית ונפשית.
