כאן גרו
בבית זה חיו סילביה ולואיס קוניו. הם עלו לישראל מבואנוס איירס בשנת 1986 עם בנם הבכור, לוקאס. לאחר שנתיים במרכז הקליטה באשקלון, החליטו לעבור לקיבוץ ניר עוז, ובו מצאו בית אמיתי. חייהם היו מלאים בחוויות משפחתיות, שמחות, ארוחות משותפות והרבה על האש. בניר עוז נולדו להם עוד שלושה ילדים – דוד, איתן ואריאל.
בשנת 2000 עברו לגור בבית זה, ונהנו מהקהילה ומהשכנים. ילדיהם עזבו את הבית עם השנים, אך המקום נותר עבורם חם ומרכזי.
סילביה עבדה לאורך השנים במגוון תפקידים בקיבוץ: כמטפלת, בלולים, במטבח, במכבסה, וכן כספרית, קוסמטיקאית, מעסה ומאפרת. לואיס עבד תחילה בניר-לט, ולאחר מכן בשלחין ובמטעי המנגו והאבוקדו וכן בפרויקטים של תשתיות.
7.10
בבוקר 7.10 היו סילביה ולואיס בביתם יחד עם הכלב פיפו. כשהחלו האזעקות נכנסו לממ"ד שבחדר השינה. בנם הצעיר, אריאל, עדכן בשעה מוקדמת מאוד שיש מחבלים מחופשים לחיילים בקיבוץ, והזהיר אותם להיכנס למרחב מוגן. הקשר עימו נותק לאחר שעות אחדות, ובדיעבד התברר שנחטף יחד עם בת זוגו ארבל יהוד.
כשסילביה יצאה להביא מים, היא הציצה מהחלון וראתה מחבלים מקיפים את ביתו של לוקאס, בנם הבכור. בשעות הארוכות שבהן שהו בממ"ד ניסו המחבלים לפרוץ את דלת הממ"ד ארבע פעמים, אך לואיס הצליח להחזיק את הדלת.
בתיהם של דוד ואיתן נשרפו כליל, ובשלב מסוים נותק הקשר עם דוד. איתן הצליח ליצור קשר והתחנן: "אמא, תצילי אותי". לאחר שעות של לכידה וחשיפה לעשן, חולץ עם משפחתו בעזרת כיתת הכוננות.
דוד נחטף באכזריות יחד עם אשתו שרון, דניאל (אחותה של שרון) ובתה אמיליה. לאחר 52 ימים שוחררו שרון והבנות, אך דוד נותר בידי חמאס. גם אריאל עדיין בשבי.
ערב קודם התכנסו בביתם עשרים איש לארוחת שישי – בבוקר שלמחרת נשארו רק 12 מהם.
מה קרה מאז
סילביה ולואיס עברו להתגורר בכרמי גת עם הכלב פיפו, וליבם היה קרוע כיוון ששניים מילדיהם היו כאן, ושניים בעזה.
ארבל, בת זוגו של אריאל, חזרה מהשבי לאחר 482 יום, והייתה שותפה במאבק המשפחה יחד עם סילביה, לואיס והילדים.
בנס ולאחר מאבק ארוך, כאשר סילביה עומדת בראשו, הושבו דוד ואריאל לישראל באוקטובר 2025, לאחר שנתיים בשבי.
כיום הם שוב משפחה שלמה, ומנסים לאחות את השברים ולהחלים יחד.
