כאן גרו
בבית זה חיו בשמחה ואהבה גדולה סעיד (דוד) ועדינה משה.
סעיד היה אדם אהוב ואוהב. אוהב אנשים ואוהב את החיים.
אב לארבעה ילדים וסב ל-12 נכדים, אשר זכו לבלות אתו רבות, לצחוק מבדיחותיו, לנסות לפתור את חידותיו, לטייל בטנדר שלו בשדות וללמוד ממנו לאהוב את הארץ, את האדמה ואת החקלאות.
סעיד ניהל שנים רבות את גידולי השדה בניר עוז. השדות, החקלאות והציונות היו עבורו דרך חיים.
סעיד היה אוהד שרוף של הפועל תל אביב עשרות שנים (ואינספור תסכולים…), אהב ספורט והיה בקיא בכל הטבלאות. היה לו כישרון כלכלי ופיננסי, וכולם סביבו נתרמו ממנו. סעיד אהב לאכול, במיוחד משהו מתוק. הוא אהב והתרגש מהגשם הראשון, אהב שירים של שלמה ארצי, אהב את הבית שממנו בא, אהב מאוד את אמו נג'יה ז"ל היקרה. אהב את משפחתו ואהב בכל לבו את עדינה אשתו.
סעיד השרה על סביבתו שלווה וביטחון. ידע לפתור כל בעיה בנועם, חוכמה ופרקטיות.
היו לו צחוק וחיוך מאפיין שמדביק אחרים, הוא היה אדם אופטימי ונעים, אכפתי ורחב לב.
7.10
בשבת הארורה מחבלים פרצו לביתם וניסו לפרוץ את דלת הממ"ד, אך לא הצליחו. סעיד, שאחז בדלת ולא אִפשר לפתוח אותה, נפצע ברגלו מקליעים שחדרו דרך הדלת.
המחבלים יצאו לחלון הממ"ד ופוצצו אותו בעזרת חומר נפץ. הם הצליחו לפוצץ את החלון וחדרו לממ"ד, ירו לכל עבר, אחזו בעדינה וחטפו אותה דרך החלון. לאחר מכן חזר מחבל לתוך הממ"ד ורצח את סעיד הפצוע ביריות.
עדינה נחטפה למנהרות חמאס.
מה קרה מאז
עדינה שהתה בשבי במנהרה בחאן יונס יחד עם אנשים אחרים מניר עוז ונירים, והשתחררה בפעימה הראשונה של עסקת נובמבר, לאחר 49 ימים.
סעיד נקבר בניר עוז.
היית סלע משפחתנו האיתן והאהוב.
נאהב ונתגעגע לנצח.
כיום עדינה מתגוררת עם קהילת ניר עוז בכרמי גת לצד בנה, כלתה ונכדיה ששרדו את הטבח ב-7.10.
