כאן גרו
בבית הזה גרו דוד וברכה שלו. דוד הגיע במסגרת גרעין נח"ל וברכה הגיעה כבת הזוג שלו. הם גרו בניר עוז במשך 55 שנה והקימו משפחה ובה חמישה ילדים: טל, גיא, שי, גלי וזיו. זיו התגוררה אף היא עם משפחתה בניר עוז.
כמו כן, גידלו את סוזן פרקש ושגית סננס דרך עליית הנוער, עד גיל צבא, ואת רקפת הולנדר – חיילת בודדה שהצטרפה לחמולה.
דוד התחיל את המסע שלו בשדות ניר עוז, עבד כרכז השקיה וריכז את ענף השלחין. אחר כך למד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה, ולאחר לימודיו השתלב במפעל ניר לט כמהנדס ראשי ופיתח את מערכי הייצור. הוא עבד במפעל עד פרישתו לגמלאות, ואחר כך חידש את תשתיות הקיבוץ וחיזק אותן.
ברכה עבדה בחינוך וריכזה ועדות שונות בקיבוץ. למדה הנדסאות בניין וריכזה את הענף. הובילה את הרחבת הבתים לקראת המעבר ללינה משפחתית. במקביל פתחה את "בית שלו" – קליניקה לרפואה משלימה וטיפול באמצעות חוצנים.
ברכה מספרת: בית שלו, בית בצבע טורקיז בוהק, עמד בצמוד לביתנו הקטן, ורבים החברים והילדים שעבורם הוא נבנה ועבורם היו בו אור גדול ורגיעה.
"ניסים" התרחשו בזכות שיתוף הפעולה עם כוחות מעולמות שונים, בלתי מוכרים, ובתוכם המון סודות וכוחות לעזור לכל מי שביקש עזרה, בריאות והגשמת חלומות, כמו לפתח את יכולת הדיבור, להיכנס להיריון, לפתוח את הלב ללא ידוע וללא מוכר ולהאמין שיש דרך להתפתח וליצור את הלא ייאמן. זה נכון שיש תרגול ואהבה בדרך ולעיתים עבודה סיזיפית, אבל תמיד נוצר אמון וראייה בטוב שעומד להגיע.
7.10
ב-7.10 ברכה הייתה במסע לשלום במצרים, וטל הגיע להתארח אצל אביו בחג ונשאר ללון בממ"ד. מחבלים פלשו לביתם, רצחו את דוד וטל והבעירו את הבית. הבית בער במשך ארבעה ימים. תחילה דוד וטל הוגדרו נעדרים, ורק כעבור חודשיים נמצאו שרידים המעידים על הרצח בבית.
ברכה קיבלה מסר מדוד: "אל תבכו את מותי, תחיו את היותי", ומסר מטל: "השמש זורחת, הציפורים מצייצות אז הכל בסדר".
מה קרה מאז
ברכה מתגוררת בכרמי גת וכך גם בתה זיו ומשפחתה. גם היום הגעגועים לא פוסקים לרוח המיוחדת שליוותה ועטפה את "בית שלו".
אבא/סבא דוד היה עמוד התווך, והיה מלא אמון ואמונה באותן ישויות שליוו אותנו והאירו את המרחב שחיינו ובנינו אותו.
עולם שלם בתוך עולם אין סופי, שכולו סקרנות והליכה לבלתי נודע בהשתאות מה יביא לנו המחר. באהבה ענקית!
