כאן גרו
בבית זה בניר עוז התגוררו שגיא, אביטל, בר, גלי (ושחר מזל שהייתה בבטן).
שגיא הוא בן קיבוץ ניר עוז, ואביטל גדלה בדימונה. שגיא הכיר את אביטל בחתונה משפחתית בקיבוץ כשהיא הייתה בת 14 והוא בן 16. מאז הם ביחד. הם התחתנו אחרי עשר שנים והביאו לעולם שלוש בנות. לאחר שלוש שנים של מגורים בגדרה לצורך לימודים, והולדתה של בתם הבכורה – בר, החליטו שהם חוזרים לניר עוז. שם הם רוצים לגדל את המשפחה שלהם.
החיים בקיבוץ הם החיים הכי טובים שיכולים להיות לאדם – משפחה, חברים, קהילה, חינוך טוב, חגים משותפים, בריכה ועץ מנגו בגינה.
הם אהבו את השותפות, חינוך לערכים ולנתינה, כבוד ואהבת האדם. החיים שלהם היו אינטנסיביים סביב קריירה והרחבת המשפחה, אבל החיים בקיבוץ נתנו להם את הרוגע שהיו צריכים.
7.10
ב־7.10, בבוקר שבת, כשהסוכה עוד עומדת בחוץ, שגיא הלך לאזור המוסך לשפץ את האוטובוסים שהוא אוהב, ואביטל התעוררה לקול האזעקות. היא רצה לבנות בממ״ד. היא הייתה אז בחודש השביעי להריונה עם בתם השלישית.
שגיא הצליח לחזור הביתה רק לאחר כמה שעות, וכשהגיע לממ״ד הודיע לאביטל שאין חיילים, אף אחד לא הגיע, ובעוד כמה רגעים המחבלים יגיעו גם לבית שלהם. בהחלטה של כמה דקות, שגיא החליט שהוא יוצא לנסות להגן על המשפחה, בזמן שאביטל נשארת עם הבנות בממ״ד.
לאחר כרבע שעה נכנסו המחבלים לביתם והתנהל מאבק בין שגיא לבינם. בזמן הזה אביטל ובנותיה היו ערות לכל מה שקורה בבית: ירי בלתי פוסק, צעקות המחבלים, דפיקות על הדלת וזריקת רימונים.
אביטל ישבה עשר שעות בממ״ד, בחושך מוחלט, ללא חשמל, מים ואוכל. הבנות היו בדממה וכל הזמן שאלו איפה אבא. בר הבכורה הייתה אז בת 6 וגלי בת 2.
ברגעים האלה, כשהן בממ״ד ומחכות שיבואו להציל אותן, שגיא נורה בגופו ונלקח לעזה.
לאחר עשר שעות של חרדה ואימה הגיעו לחלץ את אביטל והבנות, והעבירו אותן לחמ״ל עם יתר המשפחות.
במשך כל היום אביטל חיפשה את שגיא, וביקשה מכולם שיבדקו בכל מקום ויחזירו אותו אליה. אז עוד לא ידעה שיש חטיפות, ולא הבינה איזה מסע קשה ואכזרי היא עומדת לעבור.
כעבור יממה היא פונתה עם משפחתה לאילת, יחפה, מבוהלת, עם שתי בנות קטנות ועוד אחת קטנה בבטן.
מה קרה מאז
שגיא הוכרז כ״נעדר״, ורק לאחר כשבועיים הוגדר כ״חטוף״. לדבריה של אביטל, שינוי ההגדרה של שגיא מנעדר לחטוף היה הרגע הטוב ביותר עבורה, משום שאז הבינה שהחיים שלה ושל שגיא עוד יכולים לשוב להיות כשהיו.
במשך 498 ימים התנהל המאבק להשבתו של שגיא. בזמן הזה אביטל הספיקה ללדת את בתם השלישית, שחר מזל, לעבור לבית חדש, להמשיך לנהל את העסק המשפחתי, ולהיות בכל מקום שיכול לעזור לה להחזיר אותו הביתה.
בזמן שאביטל והבנות נאבקו עליו מבחוץ, שגיא היה בשבי, מנותק כמעט לחלוטין מגורלן. הוא לא ידע מה עלה בגורל אביטל, הבנות, ההיריון והמשפחה, ונדרש להחזיק תקווה בלי לדעת באמת מה מחכה לו אם וכאשר יחזור לארץ. רק יום לפני חזרתו נודע לו שהוא חוזר למשפחה שלמה, ויותר מכך – למשפחה שהתרחבה בזמן שלא היה שם.
לאחר כמעט 500 ימים, בדיוק ביום האהבה, הודיעו לאביטל ששגיא חוזר אליה. מאז הם מנסים להשתקם ולחזור לחיים שלהם.
כיום שגיא, אביטל והבנות מתגוררים בקריית גת, והם בחיפוש אחר ביתם החדש.
שגיא נמצא בתהליך שיקום גופני, מאחר שנפצע באותו בוקר וחזר עם פציעות רבות בגופו, ורק כעת הוא מקבל טיפול הולם. שחר מזל פגשה לראשונה את אביה, ומאז היא לא עוזבת אותו. גלי התגברה על הפחד מהחזרה של אביה והחלה לשחק איתו, לטייל איתו ולבקש ממנו שיקנה לה שוקולד לבן שהיא כל כך אוהבת. בר הבכורה הזכירה לשגיא שהוא הבטיח לה לפני כמה שנים ג׳קוזי על הגג, ושגיא סוף־סוף קיים את ההבטחה.
שגיא חזר לעבוד בעסק ועובד על פרויקטים נוספים. הם נעים בין השיקום האישי לשיקום המשפחתי, וחולמים להיות שוב האנשים שהיו ב־6.10.23.
