כאן גרו
בבית זה גרו מיכה וחנה כהן.
מיכה נולד באפריל 1948 בקיבוץ עין דור. הוא גדל ברמת גן והגיע לניר עוז עם גרעין "מירן" בשנת 1969, לאחר שחרורו מהצבא. כבר בביקור הראשון בקיבוץ נשבה בקסמו. מיכה עבד במגוון תפקידים בקיבוץ – בגידולי השדה, כנהג בית ובמטבח.
חנה כהן-פיאלקוב נולדה במרץ 1950 בתל אביב, גדלה בבית מסורתי והגיעה לניר עוז בעקבות אהבתה. למדה חינוך באוניברסיטת בר אילן ועבדה במערכת החינוך בקיבוץ וכשלושים שנה בבית הספר האזורי ניצני אשכול כמורה לחינוך מיוחד. לאחר פרישתה כיהנה בוועדת החינוך ובמועצת החינוך של הקיבוץ. לחנה ומיכה נולדו בקיבוץ שני ילדים – ענבל, בקבוצת אשלים, ואבנר, בקבוצת דקל. חנה ומיכה עברו לאורך השנים בין שלושה בתים בקיבוץ, ולבית זה הם הגיעו בשנת 2011. על קיר הסלון ניצב אוסף חנוכיות גדול שייחד וסימל את הבית. משפחת כהן אהבה לחגוג חגים: במיוחד אהבו את חג השבועות, על ביכורי השדה ועוגת הגבינה-פירורים של חנה, ואת חג החנוכה עם משחקי הסביבון, הדלקת הנרות והלטקעס.
במרכז הסלון נמצאים ארון ספרים ואוסף התקליטים של מיכה עם שירי ארץ ישראל, מוזיקה קלה וג'אז. הבית נע בין ימים של שקט, שבהם אהבו להקשיב לרדיו ולתקליטים, לקרוא ספרים ועיתונים ולפתור תשבצים, לבין ימים של המולה ואור של הנכדים ותלמידיה של חנה שמילאו את הבית.
7.10
ב-7.10.23 בשעה 9:00 בערך פרצו מחבלי החמאס את דלת הבית וניסו לפרוץ את הממ"ד, אך כשלו. שתי חוליות נוספות של מחבלים נכנסו אחר כך ונותרו בבית במשך שעות, בזזו וזרעו הרס וחורבן, צעקו וקיללו. בזמן שהייתם בממ"ד חנה ומיכה לא הבינו את היקף האסון שנחת על ניר עוז. בשעה 16:30 הגיעו חיילי צה"ל לחלץ את חנה ומיכה ובדרכם לחמ"ל ראו את הקיבוץ בוער – עצים, בתים ושמיים שחורים מעשן. עם התכנסותם עם שורדי הקהילה התחילו לקלוט חלק מממדי האסון.
מה קרה מאז
כיום חנה ומיכה מתגוררים בקריית גת, אך ניר עוז הוא ביתם. הם פועלים ונאבקים לשובם של החטופים ומתמודדים עם מציאות מורכבת. מצפים לתקומת ניר עוז ולהחזרתם של החטופים הביתה.
