כאן גרו
בבית הזה גרו אבנר ומיה גורן ז"ל. לפני שהיה הבית שלהם, היה זה הבית של הוריו של אבנר – יורם גורן ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים ב-2014, ופנינה גורן ז"ל, שנפטרה בשנת 2019. פנינה ויורם היו מהגרעין המייסד של ניר עוז, שם חיו רוב חייהם ושם גידלו את שלושת ילדיהם: דגנית ז"ל, אבנר וסמדר.
אבנר נולד בקיבוץ ב-3.1.1967. הוא היה נאמן לערכים שעליהם חונך בניר עוז, כגון מוסר עבודה ואחריות אישית. בנערותו היה חניך, מדריך וקומונר בתנועת "השומר הצעיר", ואחר כך התנדב לשירות צבאי ביחידת ההסרטה של חיל החינוך. עוד מנערותו ובמשך שנים רבות עבד בענפים שונים בקיבוץ – בנירלט, בלול ובנוי, ובהמשך גם בהנהלת החשבונות של הקיבוץ. תמיד היה נכון לעזור ולתת מהידע ומהניסיון שלו לקיבוץ ולאנשיו, והכל בשקט ובצניעות. נוסף לכך, הוא היה איש רוח ויצירה, והקטעים שכתב בשנינות רבה ליוו את מנגינת החגים בקיבוץ.
מיה נולדה ב-5.5.1967 ברמת גן. היא הייתה אשת חינוך מבטן ומלידה – עוד בגן היא הרגיעה את הילדים שבכו כי רצו את ההורים. בנערותה הדריכה בצופים, ובצבא שירתה כמפקדת גדנ"ע. בהמשך למדה חינוך לגיל הרך, וכשהגיעה לקיבוץ עבדה במשך שנים רבות כמטפלת וגננת וטיפלה במסירות בילדים, פעוטות ותינוקות רבים. תמיד הייתה שמחה ונלהבת להעניק מהידע ומהניסיון שלה לכל מי שביקש, הכל בענווה ואהבה. היא תמיד התעניינה מעומק לבה בשלומם ובחייהם של סביבתה, מתינוק ועד מבוגר.
אבנר ומיה הכירו ב-1997 ומהר מאוד, ב-19.3.1998, נישאו זה לזו בניר עוז. הם היו הורים אוהבים לארבעת ילדיהם – אסיף, בר, גל ודקל. הם היו זוג אוהבים, ובמשך 25 וחצי שנות נישואין הושיטו יד זה לזו ברגעים מרגשים, שמחים, מפחידים וקשים.
בשנים האחרונות הם עברו לגור בבית זה יחד עם דקל בתם הצעירה ועם ג'ורג' וסקאר, החתול והכלב של המשפחה. הבית היה מקום חם ואוהב, והמשפחה התכנסה בו, לעיתים קרובות גם עם המשפחה המורחבת מצידו של אבנר – משפחתה של סמדר גורן אלפסה.
7.10
דווקא ב-7.10 אבנר ומיה נקלעו למצב שבו כל אחד מהם נאלץ להתמודד לבד עם הפחד, מול הרוע האכזרי והמפלצתי ביותר שקיים.
אבנר היה בממ"ד יחד עם סקאר. לאחר כמה פעמים שהמחבלים נכנסו הביתה ואף ניסו לפרוץ את דלת הממ"ד, שעליה נלחם אבנר, הם ירו בדלת ובידית. אבנר נפצע ונחטף בחיים בידי המחבלים, וסקאר נורה ונרצח. אבנר נרצח בדרך לרצועת עזה, ולאחר כמה ימים הוא אותר בשדות ניר עוז סמוך לגבול עם הרצועה. הוא הובא לקבורה בניר עוז ב-23.10.23, בן 56 בהירצחו.
מיה בחרה באותו היום, כמו בימי שבת רבים אחרים, ללכת מוקדם בבוקר לסדר בהתנדבות את בית התינוקות, מקום עבודתה – ושם נורתה, נחטפה במצב קשה ונרצחה. בת 56 הייתה בהירצחה. ביתם של אבנר ומיה הוחרב ונבזז בידי המחבלים.
באותו היום ילדיהם אסיף וגל לא היו בדירותיהם בקיבוץ, ובעצם כך ניצלו מהטבח. בר ודקל היו בדירותיהם, הסתגרו 11 שעות בממ"ד ושרדו את הטבח – הם חולצו בידי הצבא והובאו לחמ"ל ולאחר מכן לגן ילדים. בשעות אחר הצהריים של 8.10 פונו מניר עוז.
מה קרה מאז
לאחר 293 ימים שבהם הוחזקה מיה בשבי החמאס, ושבמהלכם נאבקה משפחת גורן אלפסה על השבתה ועל החזרת כלל החטופים מעזה, היא הושבה לקבורה בידי כוחות הביטחון. ב-24.7.24 הובאה למנוחות באדמת ניר עוז, הקיבוץ שאהבה מאוד, לצידו של בעלה אבנר.
ב-26.1.26, לאחר 843 ימים של מאבק על השבת כל החטופים, החטוף האחרון הושב לקבורה.
