כאן גרו
שמי אושרית, בת 45, בת המקום. גדלתי בניר עוז והתגוררתי בו רוב שנות חיי יחד עם בניי הגיבורים: גיא, בן 14.5, ינאי, בן 12, ומתן, בן 9, ולצד הוריי היקרים עידית ודיויד.
הבית הזה היה מלא אור, צחוק ואהבה. חיו בו חיים שגרתיים ונעימים.
בחמש השנים האחרונות התפרנסתי ממקצוע הבישול באהבה ובכיף גדול. נהניתי להכין ולשרת את הקהילה שלנו. גם ביום-יום וגם בחגים.
7.10
באותה השבת השחורה לא נכנסו אלינו הביתה מחבלים, לא נכנסו ולא נגעו. לפי הבן הבכור שלי, גיא, הייתה לנו השגחה עליונה. לפי שני הבנים הצעירים, הם הרגישו בתוך אוקיינוס שקט ורגוע. אני דאגתי לשים להם אוזניות עם מוזיקה שהם אוהבים. הם חזרו לישון ולא שמעו את הכאוס שהתרחש בחוץ.
אני עשיתי את מה שאני יודעת הכי טוב – לשמור עליהם.
אני אדם של נתינה, תמיד הייתי, ונהניתי להיות חלק בקהילה שלנו, שרובם גידלו אותי, עם חלקם גם עבדתי יחד, ולי הייתה הזכות לפנק אותם ולתת להם בחזרה, וזה לא נפגם ואף המשיך מאז 7.10.
מה קרה מאז
היום הבית שלנו הועתק לכרמי גת, ושוב הוא בית של אהבה, צחוק ואור, בית של צמיחה והתחדשות, של ביחד.
