אסנת ושלמה גולני

כאן גרו

בבית שלפניכם גרו משנת 1980 אסנת ושלמה גולני, עד 7.10.2023, תחילת מלחמת חרבות ברזל.

חמשת ילדיהם – עינב, אביב, סיון, מעין ומירב – עזבו את הקיבוץ אחרי השירות הצבאי והלימודים ובנו את ביתם ביישובים שונים בארץ, על כן לא היו איתנו בביתנו בניר עוז ב-7.10.

בשנת 1977 הגענו לניר עוז ומאז נקשרנו למקום, לנופים של הקיבוץ והאזור, לאנשים בקהילת ניר עוז, והרגשנו שזה יהיה ביתנו בהמשך חיינו. שלמה עבד בחינוך וטיפול במשפחות וילדים, אסנת עבדה כמורה לחינוך מיוחד ואחר כך כמזכירה של מפעל ניר לט.

בשנים האחרונות שלמה חלה, היה סיעודי ונעזר בעובדת זרה, ואסנת עוזרת, תומכת ודואגת לצרכיו.

הילדים והנכדים הגיעו לבקר אותנו כל השנים ושמרו על קשר הדוק ותומך.

7.10

ביום שבת 7.10 בבוקר בשעה 6:30 שמענו אזעקות "צבע אדום", בומים חזקים, צרחות בערבית, רעשים מסביב לביתנו של המפלצות מעזה, הנוח'בות שהגיעו להרוס את קיבוצנו.

הם ניסו לפתוח את הדלת של הבית, דפקו, ניסרו, צעקו, קיללו, אבל לא הצליחו לפתוח את דלת הפלדה בכניסה לבית ועברו לפגוע בשכנים.

היינו סגורים בממ"ד שעות רבות, ללא ידיעה מה קורה בקיבוץ וללא תנאים לשהות ארוכה כל כך. בשעות אחר הצהריים המאוחרות הגיעו לביתנו חיילים וחילצו אותנו למקום הכינוס של השורדים את התופת שעברה הקהילה.

לא נפגענו פיזית, אבל עברנו שעות של חרדה קיומית שהשפיעה קשות על כולנו.

מה קרה מאז

שלמה יקירנו נפטר בפברואר 2024 מהמחלה, מדיכאון ומשברון לב.

אסנת נמצאת כיום בכרמי גת ומנסה לשקם את חייה.