כאן גרו
בבית זה חיו באושר יורם אדר ז"ל ופסיה אדר פאוקר. במשך ארבעים שנה היה זה ביתם, המקום שבו גידלו את חמשת ילדיהם וראו את משפחתם מתרחבת, עם 15 נכדים ו-8 נינים. יורם ופסיה, גמלאים בשנות השמונים לחייהם, חיו כאן חיי קהילה מלאים ומשמעותיים.
7.10
בבוקר שבת 7.10.23, היו יורם ופסיה בביתם. כשהחלו האזעקות, נכנסו לממ”ד מתוך הנחה שמדובר בסבב הסלמה נוסף. אך כשיצאו לרגע, הבחינו מחלון המטבח במחבלים חמושים, דוברי ערבית. זמן קצר לאחר מכן שמעו את המחבלים פורצים לביתם, הורסים, שודדים, צוהלים על מעשיהם. הם ניתקו את החשמל והמים, אך ככל הנראה חשבו שהבית ריק ולא ניסו להיכנס לממ”ד.
לאחר שסיימו לבזוז, הציתו המחבלים את הבית. העשן חדר לממ”ד, ויורם, שסבל ממחלת ריאות, החל להיחנק. בשעה 11:30 נאלץ לצאת מהממ”ד אל תוך הבית הבוער, ופסיה בעקבותיו. הם מצאו פינה בבית שהאש לא הגיעה אליה והסתתרו שם. ללא משאפים, שנשרפו עם יתר הציוד בבית, מצבו של יורם הידרדר במהירות, והוא איבד קשר עם הסביבה.
בשעה 16:30 חולצו בידי כוחות צה”ל. יורם היה במצב קשה, אך שרד. זמן קצר לאחר מכן נודע להם כי נכדם הבכור, תמיר, נחטף, ונכדם סיון, ששהה בכפר עזה, נפצע באורח קשה ואושפז בשיבא.
מה קרה מאז
יורם אושפז למשך שבוע בבית החולים סורוקה עם כוויות ופגיעות נשימה קשות. לאחר שחרורו, הוא ופסיה הצטרפו לפליטי הקיבוץ במלון באילת, ובהמשך עברו עם הקהילה למגדל מגורים בכרמי גת.
מאוחר יותר הגיעה הבשורה הקשה: תמיר, שנחטף, נפצע אנושות ב-7 באוקטובר ונרצח בידי חמאס.
למרות הכאב והאבל, יורם ופסיה בחרו בחיים. יורם נפטר בגיל תשעים, אך זכה ללוות את נכדו תמיר בדרכו האחרונה, כשהושב לקבורה ראויה באדמת ניר עוז שאהב כל כך. יורם נקבר לצידו של תמיר. פסיה עתידה לשוב לבית שייבנה בקיבוץ, ולממש את תקוותו של יורם לראות את ניר עוז קמה מחדש.
