כאן גרו
אברהם מונדר הגיע לניר עוז עם גרעין "צבר" של השומר הצעיר ברמת גן.
הוא הכיר את רותי בגרעין. הם נישאו בשנת 1966, בגיל 21.
ב-1969 נולדה קרן, וב-1973 נולד רועי, והם חיו בקיבוץ כמשפחה חמה, מלוכדת ואוהבת. אברהם, שהיה מוכר בקיבוץ כמונדר, היה אדם צנוע, יפה מבפנים ומבחוץ.
איש עבודה חרוץ, מחויב ואחראי. הוא עבד בנוי כרכז קניות ועד יציאתו לפנסיה שימש אחראי מחסן בניר לט. מונדר היה איש ישר דרך, טוב לב, מופנם, מישהו שפיו וליבו שווים. בעל עברית רהוטה וקול טנור מקסים, הוא השתתף במקהלות והתרגש לשמוע שילוב הרמוני של קולות. הוא אהב לפתור תשבצים והיה יודע להקריא סיפורים באינטונציה מושלמת ובקריצה וחיוך.
בצעירותו אסף בולים והתכתב עם אנשים בכל העולם. אהבתו לכדורגל התחילה ממשחק ונשארה כאהדה להפועל תל אביב ומנצ'סטר יונייטד.
אברמל'ה (כך נקרא בפי משפחתו) היה איש משפחה מסור וחם, בעל לב ענק ורגישות אין-סופית, ולו הומור ומטבעות לשון ייחודיות. אהבתו קרנה ממנו אל סביבתו ומשפחתו, ובתשע השנים האחרונות זכה בה במיוחד נכדו היחיד, אוהד, שהסב לו הרבה נחת, גאווה ושמחה בלב.
רותי בנדץ הצטרפה לגרעין "צבר" בעקבות אחותה הבכורה, נעמי, שהשתייכה לגרעין "ניר עוז" המייסד. היא אהבה את חיי החברה של הקהילה מראשית דרכו של הקיבוץ.
רותי תמיד תסתכל על חצי הכוס המלאה, והיא אוהבת להיות פעילה, לטייל בטבע, לשמוע הרצאות, לקרוא ספרים ולהעשיר את חייה.
רותי מילאה בקיבוץ תפקידים רבים: קומונרית, אחראית כולבו וחדר אוכל ומטפלת בבית הילדים. נוסף לכך, קיבלה על עצמה להיות הספרית של הקיבוץ וגילתה חריצות וכישרון בידיים. היא גם לימדה תפירה בבית הספר האזורי "מעלה הבשור". לצד כל העבודות, במשך שנים היא שימשה כאחראית על שיבוץ החברים לעבודה בשבתות.
רותי ומונדר היו זוג אוהב ויפה, שאהבו לצבור חוויות משותפות. ערכי העבודה, המחויבות והאחריות היו חשובים לשניהם והיוו דוגמא אישית לאורך כל חייהם. הם טיפחו את ביתם והיוו בית חם לילדיהם וגם לאסתי ולזאב שהגיעו כילדי חוץ לקיבוץ, ולעשרות חברי גרעינים, משפחות נקלטות, "בית ראשון במולדת" ומתנדבים, כולם התקבלו באהבה בביתם לאורך השנים.
7.10
בחופשת סוכות קרן ואוהד הגיעו לביקור שגרתי כבכל חג, וכמה שעות לפני חזרתם לביתם החלו אירועי השבת השחורה.
בעת חדירת המחבלים לביתם, מונדר הצליח לגייס כוחות ולהחזיק את ידית דלת הממ"ד בניסיון להגן על משפחתו.
מונדר נשאר מאחור על ברכיו בעודו רואה את רותי נחטפת לעזה ביחד עם בתו קרן ונכדו אוהד. רותי נחטפה מבלי לדעת מה עלה בגורלו, בגורל בנה רועי ובגורל הבית והקהילה.
רותי שוחררה בפעימה הראשונה יחד עם קרן ואוהד, לאחר שבשבי נודע להם על הירצחו של רועי אהובם. רק ביום השחרור נודע להם שמונדר נחטף באותה שבת ארורה אף הוא.
מונדר נחטף באכזריות מביתו, הוחזק בשבי והופקר לאורך חודשים ארוכים, שבהם שרד בתת-תנאים ובעליבות במנהרות החמאס. הוא נרצח כשהוא בן 79 בעקבות הפגזה של צה"ל ב-14.2.2024. גופתו הובאה ארצה באוגוסט 2024 לאחר מבצע חילוץ מורכב של כוחות הביטחון. הוא הובא לקבורה בקיבוץ ניר עוז, לצד בנו רועי שנרצח ב-7.10.2023 והובא לקבורה בפעם השנייה.
מה קרה מאז
רותי הצטרפה לקהילת ניר עוז בכרמי גת. היא דבקה בחיים אך כואבת מאוד את הירצחם של בעלה ובנה. היא מייחלת ליום שבו תוכל לחזור ולחיות בקיבוץ ניר עוז בביטחון לצד כמה שיותר חברים ובני קיבוץ מהקהילה.
