אי-שם בשנת 2006 חלם גדעון פאוקר, ממקימי הקיבוץ, על כרם ויקב משלו שב הם יוכל לייצר יין להנאתו ולהנאת משפחתו וחבריו. אל החלום הצטרפו מיד חבריו בקיבוץ – "חבורת היין מניר עוז", ובעידודם של חיים פרי וגדי מוזס נהפך החלום למציאות. החבורה נטעה דונם כרם, ואת היין ייצרו במקלט.
הכרם ניטע ליד גדר הקיבוץ, בשטח הפונה ישירות אל רצועת עזה.
החבורה נטעה בו זנים שונים, כמה מהם הוחלפו במרוצת השנים וכמה נוספו.
את הגפן טיפחו השותפים באופן שוטף, השקו ועישבו, עקבו ומדדו, עד שהגיעה העת לבצור. אז היו מתאספים בשעה מוקדמת של שבת בבוקר. גם אורחים, ילדים ונכדים היו מצטרפים, ויחד היו בוצרים את הענבים.
לאחר מכן היו מתאספים בשטח הקיבוץ כדי לסחוט את הענבים ולהתפנק בארוחת בוקר כולם יחד.
הנוף לשקיעה, השדות מסביב והגפן המשגשגת הפכו את הכרם למקום אידיאלי להתאספות חברתית, עם בקבוק יין בצד.
גדעון היה היינן והכורם, והוא ושאר השותפים עמלו על היינות השונים. המקלט שנהפך ליקב הוא המקלט הראשון שנבנה בניר עוז, ולאורך השנים שימש לצרכים שונים. בשנת 2006 הוסב ליקב. יינות שונים נוצרו במקלט, בלנדים של זנים שגודלו בכרם של ניר עוז.
אל המקלט הגיעו בכל יום לטפל ביין, ובהגיעוֹ לבשלות הייתה נאספת החבורה, עם ילדים ובני משפחה אחרים, ויחד בקבקו את היין. את הבקבוקים היו מחלקים בין השותפים, ותמיד דאגו להביא בקבוקים גם לאירועי הקיבוץ השונים.
ב-7.10.23 נותרו ביקב חביות יין מבציר 22' ומבציר 23' – שנבצר כחודש קודם. באותה שבת נוראה גדעון נרצח, ושלושה משותפיו נחטפו לעזה: חיים פרי, גדי מוזס ויורם מצגר.
ב-8.10 הקיבוץ פונה ולא היה מי שיטפל ביין שבחביות. שבועיים לאחר מכן נכנסו רז וגל פאוקר, בנו ונכדו של גדעון, בעזרת חיים גן, יועץ ומומחה יין מוביל בישראל, ועוד ייננים, להציל את היין שנשאר ביקב ולתקן את הגפן שניזוקה באירועי 7.10.23.
מאז, רז וגל פאוקר ממשיכים לטפח את הכרם ולייצר יין במקלט, עבור כל השותפים ויורשיהם של חבורת היין, שנפגעה קשות.
בפברואר 2024 יורם וחיים נרצחו בשבי, וגופותיהם הושבו ארצה באוגוסט 2024 לקבורה בניר עוז. גדי מוזס, שהיה חטוף בעזה וקיבוץ ניר עוז כולו נאבק להשיבו, חזר מהשבי לאחר 482 ימים, ב-29.1.2025, והכריז מיד כי הוא מגויס לשיקום ובנייה מחדש של ניר עוז.
