|
||||
| דני, לכתוב על דני, נראה בלתי אפשרי. עצוב, מתסכל ומאכזב. דני שגיא נולד בתל אביב בתאריך 4.6.1948. ילדותו עברה עליו ברמת-גן בחיק משפחתו החמה: אמו שולה תיבל”א, אביו עמנואל-מוני, ז”ל ואחיותיו נאוה ועדנה. בנעוריו, הצטרף לתנועת שומר הצעיר בקן רמת גן, גדוד חורשים, והביא עמו לשם שמחת חיים, הומור, אהבה לכדורסל, קונדסות וחברות. על החברות האמיצה שבנה יעידו החברים הרבים מגדוד חורשים ברמת-גן ששמרו אתו ועם עדה על קשר חם במשך שנים ארוכות. עם סיום התיכון, דני התגייס לנח”ל ושרת עם בני גרעין “מירן” מתל-אביב. לאחר השחרור הגיע לניר-עוז ובנה את ביתו עם עדה, יחד הקימו בית חם ואוהב לשלושת ילדיהם: נועם, נדב ונוית. בניר-עוז עבד בתחילת הדרך בלול, למד, התמקצע וריכז את הענף במשך כ-12 שנים. בעקבות ניתוח ראש מורכב שעבר, נאלץ לעזוב את הלול ועבר לעבוד בהנהלת חשבונות. גם כאן, בדרכו המעמיקה והמסודרת, עשה סדר בכל סוגי הביטוחים. ביטוחים שכבר היו לקיבוץ וכאלה שהוא יזם. טיפל בביטוחי הקיבוץ וגם באלה של ניר-לט. בנוסף, למד ועסק בחשבות שכר, משאבי אנוש ודיני עבודה. לאחרונה נכנס יחד עם עדה לטפל ולתת מענה לתושבים הרבים שבקיבוץ. היה חשוב לו לעשות סדר בחוזים, אבל לא פחות מכך, לעזור לתושבים, שברובם הם בני קיבוץ, והוא ראה בהם כאילו הם הילדים הפרטיים שלו, לעזור ולהבין כל מה שקשור בזכויות וחובות מול הקיבוץ ומול המדינה. דני היה חבר בוועדות שונות, לאחרונה היה חלק מועדה כלכלית. אך לא רק בתחום העבודה בא לידי ביטוי האופי המעמיק והרציני שלו. דני ריכז ועדות וחגים, הייתה לו יכולת כתיבה והטקסים שלו נשמעו באירועים שונים. הוא עשה קורס קריינות וקולו, המדויק נשמע בכל טקס וחג. לצערנו, קולו כבר לא ישמע בטקסים, אך יישאר חקוק בליבנו. שולה, עדה, נועם נדב ונוית אבדתם איש משפחה יקר, אכפתי ואהוב. אנחנו איתכם בכל ליבנו. עידית בשם בית ניר -עוז ********************************************** דנילו, חבר לחיים, אבא, סבא מסור. איך אפשר לסכם 54 שנים של יחד. מי שתמיד כתב בין שנינו את כל הברכות, האיחולים וגם ההספדים היית אתה. ידעת תמיד לבחור את המילים ולהתאימן לכל אחד. אני לא מצליחה לכתוב מבלי לחכות שתתקן שורה פה, מילה שם… אך בכל זאת אנסה. תמיד אומרים שאת שבחיו של אדם אומרים רק אחרי לכתו. אתה לא תאמין דני כמה נגעת בליבותיהם של אנשים, צעירים, מבוגרים, חברים בקיבוץ ומחוצה לו. נכנסת להם עמוק לתוך הלב והם מספרים את כל מה שתמיד ידענו; כולך היית לב אחד גדול, רק לעזור ולתת. החודש האחרון היה חודש מוזר, הרגשת שאתה ׳לא אתה׳, כל מיני דברים שלא היו אף פעם, ומי כמוך יודע איך לאזן את גופך כמו מובייל כבר מגיל 34. כשיצאנו לפנסיה הבטחנו הבטחנו לעצמנו לעשות דברים יחד, לטייל, להיות יחד עם המשפחה שלנו יותר, הבטחת לעינב ולעמית לראות אותם במשחקי הכדורסל והכדוריד. ״השנה אני בטוח שאבוא לראות אתכם״ אמרת. לקחנו יחד את הטיפול בתושבים, בניר-עוז, ואתה, כמו שאתה יודע שנים לעשות, מסודר, מדוייק ובזמן. הכרחת את עצמך לחתום על 40 חוזים ביולי כדי שיגיעו בזמן. לחמת עד חורמה, בשקט ובתבונה להביא את השינוי בניר-עוז, כדי לראות משפחות צעירות באות ובונות את ביתן בניר-עוז, כי הבנים שלנו בחרו לבנות את ביתם במקומות אחרים. לחמת על הבית ואתה הרי יודע שהצלחת. שניצחת! אותנו, את כולנו, המשפחה הקטנה שלנו, האחיות והגיסים, את אמא -סבתא שולה, השארת המומים. ביום שישי בשעה 23:04 ׳נדם ליבך׳, כך כתבו בסיכום הרפואי. בחוץ התרחש טירוף. נסעתי בלילה עם נועם בכביש 6, למעלה מסוקים, מרחוק פיצוצי יירוטים ואתה איננו.. הרווחת עוד מערכה מטורפת ליד הבית. שקט עכשיו, שקט מאוד, שקט מידי.. כולנו פה סביבך ואני לא מאמינה שאני כותבת לך מילים אחרונות. הרי רק הגיעו הדרכונים החדשים ואמרנו שתרגיש קצת יותר טוב ניסע קצת ללונדון… או למקומות אחרים… נוח בשלווה חבר יקר שלי. עשית את זה בדרך שלך, בשקט… והשארת את כולנו מתגעגעים – נוח בשקט ובשלווה. אוהבת תמיד. עדי ****************************************************** אבא,אני מנסה לכתוב ולא מצליח. לכתוב זה אתה. אתה איש של מילה. איש של דף ועט ומקלדת. הייתי אומר לך עכשיו שהסתבכתי והיית אומר לי ׳עזוב, תשאיר את זה לי״ והיית כותב בתבונה וברגישות, כמו שרק אתה יודע. הייתי אומר לך תודה. אבל אני צריך יותר מזה כי למילים אין מספיק כח להגיד את מה שעובר עליי עכשיו. היית אומר לי ״עזוב, לא צריך״ ומחבק אותי חזק ומנשק ומלטף אותי בלחי כמו שרק אתה יכול.מעבר למילים היית האבא הכי אוהב, הכי מחבק, הכי תומך, הכי מפרגן, והכי מכוון בעולם. תמיד ראית אותי גם כשרוב הזמן הייתי בבית ילדים או בצבא, בתל-אביב או בלונדון.אתה ואמא יצרתם מודל לחברות וזוגיות שהוא השראה לכולנו. אהבה בלי תנאים, תמיכה אין סופית, כבוד ושיוויון היו רק חלק קטן ממה שלמדנו ממך. דני ועדי זה מטבע לשון כבר 54 שנים. אתה ואמא הלכתם מחובקים בשבילי הקיבוץ, ברחובות של לונדון ובשבילים של טוסקנה. חלקתם קפה ועוגה בתל-אביב, בוינה, באיטליה, צרפת, אנגליה ובאר-שבע. קשה לדמיין את עדי בלי דני. אמא זכתה בך ואני מבטיח לך לשמור עליה.יצרת משפחה מדהימה, מלוכדת, חמה ואוהבת. ילדים, נכדים, חופשות, חגים, גלידות, בריכה, כדורגל, כדורסל, כדוריד, קריקט או כל מה שיש בו כדור בעצם. אנחנו לא מעכלים ביחד, עצובים ביחד, בוכים ביחד, זוכרים וצוחקים ושוב בוכים ביחד. לי אל תדאג. מיכל ועילאי שומרים עליי, אני יודע שאתה ידע אתה יודע שאני בידיים טובות. נמשיך לשמור ולבקר את סבתא שולה, אמא שלך, שכל כך אהבת והיא כל-כך אהבה אותך. זכינו בך אבא. אני מבטיח לך שאשמור על המשפחתיות והביחד שלנו.היית חלק מקהילה מיוחדת שהייתה כל-כך חשובה לך. היית גאה בקיבוץ ואהבת את ניר-עוז מאוד. סיבובי לול כשאני ילד קטן בסל של האופניים שלך, העמסת עופות, גיוסים, גזר, כותנה, ניר-לט, ביטוח, כתיבה, הקראות, חגים, חברים. כל חופשה תוכננה סביב משכורות שצריך לשלם. לא משנה לאן, כל ראשון עד שביעי לחודש יש משכורות לשלם ואי אפשר לנסוע. רצית ונלחמת לעתיד טוב יותר עבוד כל אחד ואחת מהחברים והחברות, לילדים והנכדים שלהם. החזון שלך היה לראות סבים וסבתות חיים לצד נכדים ונכדות בקהילה מחבקת. הצלחת. לא בשבילך, אבל בשביל אחרים. אני יודע שזה שימח אותך כמעט באותה מידה. הם עכשיו כולם כאן מלווים אותך.אבא, אני מנסה לכתוב ואין מילים שיכולות לגעת כמו החיבוק שלך. אני מקווה שעכשיו תתחיל חיים חדשים בלי חשבון. תשתה יותר, תעשה מה שבא לך, תהיה פחות מסודר ויותר משוחרר. היית מלאך בחייך ותשאר תמיד המלאך השומר שלנו. נועם ********************************************** דני היקר, אבא, סבא, אבא’לה ליאת, יונתן ועלמה חושבים עליך ואוהבים אותך. “אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה’ לאורך ימים” “מים רבים לא יוכלו לכבות את אש האהבה ונהרות לא ישטפוה” “אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב” “והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול” אבא’לה יקר היי דנילו,
אבא, כולנו כאן יחד מנסים לעכל, להבין ולהכיל את סערת הרגשות הזו. תמיד עשית הכל שנהיה שמחים, שיהיה לנו טוב ושלא נדאג. אף פעם לא רצית שנהיה עצובים ועכשיו אנחנו מתקשים להכיל את כל העצב הזה. אני יודע שלא כך היית מבקש אז אשנה כיוון.. אומרים ש׳אין אומרים שבחו של אדם בפניו׳. הם אומרים: הכל נכון, הכל צודק, הכל מדויק. כולם ראו אותך בדיוק כמו שהיית, כל אחד ואחת מהזווית שלהם. בחודש האחרון לא שמעתי שום תיאור, מילה או מחמאה שהפתיעה אותי וזו בעצם המחמאה הכי גדולה. זו גדולתך. הצלחת לחיות את חייך בדיוק כמי שאתה ולהיות אמיתי וישר עם כולם ובעיקר עם עצמך. תמיד היית ותמיד תהיה בשבילי אבא, חבר, מאמן, פסיכולוג, באריסטה וקיבוצניק. תמיד היית ותמיד תשאר איש צוחק מצחיק אהוב ואוהב, בן-אדם שכולו לב. נועם דניל’ה היית לי חבר. היית לי מודל . **************** את אף פעם לא לבד מילים: נועם בנאי אני זוכרת עוד את ריח את אף פעם לא לבד ולפעמים אני פוחדת את אף פעם לא לבד מילים: נועם בנאי דברים שנאמרו ביום השלושים בטקס גילוי מצבה. *** ************************************************************************************ דנילו שלי, אוגוסט 2023 שנה, מי היה מאמין… שנה עברה מאז שנעלמת מחיי, מחיינו… כל כך מהר, אבל כל כך הרבה עבר בשנה הזו. הכי קשה לי לראות את מה שאתה מפסיד, הילדים, הנכדים שאמנם גדלו רק בשנה אחת, אבל עברו כל כך הרבה, כל אחד ואחת מהם. כל אירוע משפחתי משקף את חסרונך. אבל, החלטנו לזכור אותך ולהיזכר בך ברגעים היפים והמשותפים, ולצחוק. כל אחד מהם זוכר אותך בדרכו שלו… אבל הכי אוהבים לראות תמונות וסרטונים שלך אתם. ביום ההולדת ה-75, באתי לכאן עם פרחים ודמעות… השמעתי לך את השיר “רק אהבה”, ואמרתי לעצמי: מה אני עושה פה? ניגבתי את הדמעות, לקחתי את האוטו ונסעתי לבית הקפה ב”נווה אשכול”, שתיתי קפה וקניתי 2 לבבות שוקולד מריר, כזה שאתה אוהב. ישבתי וחשבתי, מה היינו עושים, אז היינו נוסעים לשדרות, משאירים את האוטו, ( כי באופקים היו גונבים אותו…), רכבת לעזריאלי, סרט טוב, דיזנגוף סנטר, או יפו, ארוחה איטלקית נחמדה וחזרה הביתה, מתכננים את הטיול הבא… החברים לא נותנים לי להיות לבד, מתקשרים, באים, וכולם בטוחים שעוד רגע תיכנס ותכין את הקפה, כמו שתמיד אהבת לעשות. האמת שלמדתי להכין אותו טוב לפחות כמוך, רק שאני לא אופה יותר עוגות תפוחים, אין למי…. כל יום שעובר רק מגביר את עוצמת הגעגוע, אני משתדלת להיות עסוקה, השכרת הדירות, התושבים, קצת צמ”ד וקליטה, מועצת חינוך. במשרד שלנו תלויה תמונה שלך, שנותנת לי את הכוח לעשות לבד את מה שאהבנו לעשות יחד. מי שאומר שהזמן מרפא – אל תאמין לו!!! גם אתם אל תאמינו… אוהבת ומתגעגעת. עדי ***************************************************************************************************************************** עברה רק וכבר שנה בלעדיך תחושת הזמן מתעתעת בי, הזמן שעובר לא מרפה מהגעגוע והחוסר שלך שרק הולך ומתעצם… אני מתגעגעת לחיבוק החזק והעוטף שלך, לליטוף על הלחי, לשיחות שלנו בטלפון, מחכה שתקרא לי “נויתי”, ותשאל אותי על הילדים ותתעניין בכל פרט שקורה בחיים שלנו, אני מתגעגעת כל כך לחיוך ולצחוק שלך, לקללות שלך בזמן משחק כדורסל או כדורגל, אבל בעיקר מתגעגעת לחיות שלך. אתה חסר לנו בכל מקום ובו זמנית נוכח איתנו בכל ארוע או רגע חשוב בחיים שלנו, עמליה סיימה כיתה א’ היא קוראת וכותבת מדהים, חגגנו לעמית בר מצווה והברכה המרגשת שבטח היית כותב לו היתה כ”כ חסרה, ועינב כיכב במחנה כדורסל בקיץ שבטח הייתם מדברים עליו שעות אתה איתי בלב ובמחשבות, בשיחות הקטנות והגדולות…הלב אוהב וזוכר, מתגעגע ומחבק חזק, עברה רק וכבר שנה ואתה לא פה תדע אבא, שאמא היא אישה מדהימה, מלכה אמיתית עם כוחות על, מנתבת את הספינה בגאון, אתה יכול להיות כ”כ גאה בה, היא מלווה אותנו, דואגת, מדברת, מחבקת ואוהבת בשביל שניכם יחד. השארת משפחה שאוהבת אותך ויחד עם הגעגוע זוכרת ומדברת אותך יום יום, אם זה על הפועל באר שבע, או במשחק טאקי, אם זה בנסיעה או ארוחה טעימה, או כל דבר שמזכיר לנו אותך, אנחנו לעד נהיה חלק אוהב ואהוב ממך מתגעגעת נורא נוית דברים שנאמרו במלאת שנה לפטירתו של דני ז”ל. 4.8.2023 |
||||
שגיא דני ז”ל
