היימן גורי (גור אריה) ז”ל

            גורי – גורל’ה – גור אריה היימן

                            תמונות מהשנים 1957-1958

משק ניר עוז בחיתוליו אופיין בשטחי פלחה גדולים, בגן ירק/שלחין בצעדיו הראשונים, תוך שהוא מתחיל לינוק מים מן המוביל הראשון ירקון-נגב, מתכניות לנטיעת פרדס כחלק מתפישה תכנונית אזורית, ומבעלי חיים – “בקר נמוך” (“דבר אחר” לפי רש”י), מעט עגלות פזיזיות שנתרמו כבסיס לרפת חלב שאולי תקום חרף התנגדות המוסדות המיישבים, ופרדה מרדנית (כוח עבודה).

רוב חברי גרעין ניר-עוז היו “חפים” מידע חקלאי למעט בוגרי בתי הספר החקלאיים ה”כדוריסטים”: רן, קופר, שלמה, גדעון(פוססו).  ה”נהללי”:  גורי.  וה”כנותי”: שלמה נגרין

קופר ופוססו הסתערו מיד על הפלחה הגדולה, רן ושלמה על נטיעת ההדרים בפרדס בסיסמה “זה הקטן גדול יהיה”, דובי על גן הירק בשירת “סובי, סובי ממטרה”, וגורי שהיה רועה צאן בנהלל קיבל את “הבקר הנמוך”, העגלות ואת הפרדה הסוררת “בזוקה”.

 באוויר היה  מתח שוביניסטי הומוריסטי ונשלחו גלים וגלים חוזרים מארבעת בוגרי “כדורי” ל”נהללי” (ארבעה חכמים על אחד). כנות לא היתה במשחק מאחר שנחשבה כ”עולה חדשה” המוסד הזה נוסד לאחר קום המדינה).

ה”כדוריסטים” ש”ניפחו” חזה” היו חוזרים וסונטים בגורי הנהללי:  “לך לחנה מייזל ותבקש שתחזיר לך את שכר הלימוד, או במילים אחרות:  מה זה נהלל לעומת כדורי.

נהלל זה בכלל מוסד חקלאי ל”נשים” ואנו באנו ממוסד חקלאי ל”גברים”, וגורי היה משיב להם כי כש”פיאט” (מנהל כדורי האגדי) היה עוד ילד, חנה מייזל (מנהלת נהלל) היתה כבר דוקטור למדעי החקלאות ואפילו חנכה את רחל המשוררת ב”חוות העלמות בכנרת”.

גורים חלם על צאן – עדר כבשים אווסיות הממליטות טלאים וטליות צאצאיהם של איילים המתרוצצים בין הכבשים בשדות המרעה… חלם על כבשים, אבל כאלו היו רק על גבעת שייך נוראן.

גורי נאלץ להישאר עם “הבקר הנמוך” המתקיים מאשפת המטבח, מעט העגלות שנידונו למכירה, והפרדה המרדנית “בזוקה” שסירבה להירתם לעגלה, והייתה בורחת תדיר למגן.

הוא נשאר עם “בזוקה” והם הכדוריסטים השחצנים השתלטו על חמשת ה”פרדים המכאניים” של ניר עוז תוך שמוסך שלם עומד לרשותם לתיקון הכלים שהם “דופקים”.

כהשלמת משרה הוטל על גורי להיות גם החצרן… זה שאחראי על שקי החיטה שנערמו אחרי הקציר, על המתבנים, ועל אשפת המטבח מטה לחמם של “בני הבקר הנמוך”.  רוחב המשרה לא עזר לו לקבל טרקטור שלם.  תפעיל את “בזוקה” היו הפלחים השחצנים יורים לעברו לפני ששחררו לו טרקטור לכמה שעות.

כשנתיים לאחר התמקמותנו בניר עו הצליחה “החזית הדתית המאוחדת” להעביר חוק על פיו נידון ה”בקר הנמוך” בישראל לכליה וגירוש שהרי ה”דבר האחר” לא יחיה במקומותינו.  רק קבוץ אחד הצליח להציל את עדר ה”בקר הנמוך” שלו כאשר בצו בית משפט הוכר דיר ה”בקר הנמוך” שלו כמכון זואולוגי .

באין “בקר נמוך” ואין עגלות פריזיות העפיל גורי כ”לגיונר זר” לדיר הכבשים במגן שם רעה את הצאן וחלב את הרחלות.

כשהקמנו את ענף פיטום העגלים לצד עדר האימהות חזר גורי לאחוז במלמד הבקר.

דיצה גורי וילדיהם, עברו לכפר דניאל שם הפך גורי למגדל כותנה, אבל תחנונינו הועילו ומשפחת היימן חזרה לניר עוז.

גורי חזר לפטם עגלים.

גוריהלך מאיתנו בטרם עת, בטרם מלאו לו ארבעים שנה, דמותו מלווה אותנו מיום הקמת ניר עוז ועד עצם היום הזה.