ווסטלנד שי לי ז”ל

שי לי ילדה אהובה שלי,

יש לי חור בלב בצורה שלך,

לא מעכלת שאת לא איתנו.

את עוד מעט בת 22, שאהבת סוסים יותר מהכל,

הצלחת בחייך הקצרים להביא כל-כך הרבה אנשים שאוהבים אותך,

את היית מגנט…

זה לא נתפס!

רוצה להתעורר מהחלום בלהות הזה…

אתגעגע לחוש ההומור שלך, לציניות, לצחוק, לריח הבושם

ולהיות “נהג הבוס” שלך,

נוחי על משכבך בשלום.

אוהבת אותך לעולמים.

אמא

 ********************************************************************************************

 *********************************************************************************************************************

שילי ווסטלנד

מה כותבים על בחורה כה צעירה, בהירה, תמירה ויפה שביום אחד הפכה להיות בעלת תואר כה זר ואכזר – זיכרונה לברכה.

שילי נולדה בסורוקה ב 28.9.1999 , בת שניה ליפעת ואנדי, אחות צעירה למעיין. ההורים נתנו לה את השם המיוחד במינו שילי בעיקר כי אנדי אהב את הצליל האנגלוסקסי שבו. ואכן, במהלך כל עשרים ושתיים שנותיה, היא הייתה מתנה ומקור גאווה למשפחתה ולסביבתה.

ילדותה, עברה עליה כאן בניר עוז, בחינוך המשותף. עד כיתה ד’ גדלה בקבוצת בני גילה, אך בעקבות עזיבות שהיו, מכיתה ד’ נשארה לבד בקבוצה ואת חבריה מצאה בקבוצות אחרות.

ההורים מציינים שהייתה בה תכונה שמגנטה אליה חברים ולאורך כל שנותיה הקצרות ליווה אותה שובל של חברים מכל קצווי הארץ.

בסוף כתה ט’ בבית הספר נופי הבשור, שילי בחרה להמשיך וללמוד בבאר שבע, בבית הספר הטכני של חיל האוויר. החלטה שהייתה יוצאת דופן בין בני ניר עוז. הלימודים שם הם לימודים תובעניים עם משטר צבאי קפדני. שילי עמדה במשימות הלימודיות וסיימה את לימודיה בתחום הנדסת החשמל (כולל שנתיים נוספות – אחרי כתה י”ב, במסלול הנדסאים). עם סיום הלימודים התגייסה לחיל האוויר. חודשיים לפני סיום השרות, התמיינה לקורס קצינות. מטרתה בבחירת מסלול זה הייתה לנסות ולשנות דפוסי פעולה צבאיים מסוימים.

אהבה גדולה ומשמעותית ביותר הייתה לשילי לרכיבה אמנותית על סוסים. עיסוק שליווה את חייה מגיל 9 והמשיך גם בזמן השירות הצבאי. בעידודם העיקש של ההורים היא הגיעה לתחרויות ברחבי הארץ ואף זכתה להיות סגנית אלופת הארץ בתחום זה. גם בנושא הרכיבה הייתה שילי יוצאת דופן עם הנחישות, העקשנות וההתמדה שהיו אופייניים לה כל כך.

את מותה הכול כך מיותר, מצאה שילי במהלך קורס הקצינות. היא אושפזה ונפטרה בבי”ח סורוקה המקום שבו נולדה לפני עשרים ושתיים שנה.

אנדי, יפעת, מעיין ומעגלי המשפחה הנוספים, קהילת ניר עוז כואבת ואבלה על מותה הכול כך לא צפוי של שילי ומבטיחה להיות עבורכם כתף תומכת ומכילה בכאבכם הגדול.

יהי זכרה ברוך.

 שי לי,

במסדר האחרון שבוצע במגורים של הגף, היה חדר אחד שמשך ממש את תשומת ליבי וזאת לאור העובדה כי באותה תקופה, התעניינתי ברכיבה טיפולית.

על הקיר בחדר הזה היו כמה ציורים ותמונות של סוסים, החדר הזה, היה שלך שי לי.

סיפרת לי על “שיקגו” הסוס שלך ועל כמה את אוהבת לטפל בו, ואיך דרכו למדת על עצמך, למדת מה זאת סבלנות, הקשבה, ואיך ביחד עם “שיקגו”, בתאום, הצלחתם בדהרה קדימה לנצח באליפויות. המלצת בחום להתחיל ברכיבה ולא לבחור בשום אלטרנטיבה אחרת.

בחלוף תקופה, ביקשת להיפגש איתי, ובאסרטיביות עם זיק בעיניים, הסברת לי שאת צריכה להיות קצינה!

אני זוכר את עצמי נפעם – מהאינטליגנציה, מרהיטות הדיבור, מהשקט שיש בך שהופך בין רגע לעוצמה מתפרצת כשאת מסמנת מטרה.

צדקת שי לי, את צריכה להיות קצינה והינה עכשיו את קצינה בדרגת סגן משנה!

במשוב שמילאתי עלייך לקורס הקצינים, כתבתי כי את “חיילת שמניעה את חבריה, מכוח אישיותך ואהבת האדם”.

התגייסת בתאריך24.7.2019 כ”א בתמוז תשע”ט ובדיוק שנתיים אחרי בתאריך 1.7.2021 כ”א בתמוז תשפ”א קיבלנו את הבשורה המרה על מותך הטראגי.

הלב מסרב להאמין שזו דרכך האחרונה.

משפחת ווסטלנד היקרה, יפעת אנדי ומעיין, אין נחמה לכאבכם ואין מזור לשבר העמוק.

אנו כואבים את אובדנה של שי לי, זכרה לברכה, מותה הוא אירוע קשה וכואב.

ראו בנו את המשפחה המורחבת שלכם, אנחנו כאן לתמוך ולסייע, גורלנו נקשר זה לזה ויחד נצעד בדרך.

משפחת חיל האוויר מרכינה ראש ומשתתפת בצערכם הכבד. מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

שי לי,

את כבר חסרה לנו כל כך, בלב קרוע אנו נפרדים ממך ומבטיחים לשמור את זכרך לעד.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

                                                                            (סא”ל אהרון שבת – מפקד טייסת תחזוקה)