יולוביץ יורם ז”ל

נפרדים מחבר (לא דברי הספד)

הגענו הנה יחד באמצע המאה הקודמת וכאן עברנו (יחד) את מרבית שנותינו.

הקמנו בית, גידלנו ילדים גם נכדים הופיעו, ואפשר לומר כדבר השיר “אנחנו מאותו הכפר”, וגם נושאים את אותו השם, אשר הולך ונעלם.  כי מי יקרא היום לבנו יורם ככה סתם.  היינו ארבעה יורמים כאן, אתה היית גם וולבו.  כעת נשארנו שלושה וכבר לא צעירים.

באנו לכאן צעירים וקלים ומפלסי נתיב, יורם שקט, אוהב טבע ואוהב בעלי חיים על שתיים והרבה על הצלחת.  באופן הכי טבעי נמשך להיות בוקר, מרעה ונדידות ורומנטיקה על סוסים. נשמה הרפתקנית משהו ורצון לראות עולם הביאו את יורם לעלות על אוניית סוחר, אך הקשר עם הקבוץ הבית , לא ניתק והוא חוזר ומקים משפחה עם שמחה.

לאט אבל בטוח, במהלך השנים מוכר מקומו של יורם בקבוץ כצופה ושומר החומות, בלתי מתפשר בעיניינים מהותיים ועקרוניים ובעל ראיה רחבה מבעד לעיניים צרות ומנומנמות משהו.  תקופה קצרה על המשאית, ואחר בגיל מאד מתקדם אך מאד מתאים לתפישת עולמו, הולך לחבוש את ספסלי הפקולטה למשפטים, עוד צעד בלתי שיגרתי לאדם בהחלט לא שיגרתי, צעד שהרים אצלנו לא מעט גבות, אך אני בטוח שפנייתו למשפטים הייתה על רקע רגישותו המיוחדת לצדק.  גם כשסיים והיה לעורך דין מן המנין לא גבה לבבו.  יורם היה ונשאר איש פשוט הליכות, אך מורכב, משכיל ובר שיח רב גוונים.  כיוון שבקבוץ הכל יכול להיות, יורם עוסק במשפטים ולא למטה מכבודו להכין לנו מנעולים ומפתחות וגזיות לטיולים.

אמרתי שיורם היה צופה ושומר החומה.  יותר מכך, יורם היה אבן בחומה וכעת נפער חלל.  אני נוטל לעצמי חרות לנחש, שאם יכול היה לנו לומר דברי פרידה, הם בוודאי היו מכוונים אותנו שנשמור על הקיים ונדע לטפח את הטוב שבחיינו המשותפים.  הצעירים, שייקחו את המושכות או הגה או משהו משוכלל יותר בידיים להצעיד אותנו הלאה קדימה מבלי להרוס בדרך את מה שיש.

בחדר האוכל, על יד ארון החשמל נהג לשבת בארוחות ובשיחות הקבוץ באותו מקום קבוע.  בתוך הארון שמר בקבוקון קטן עם קיסמי שיניים.  היום השולחן מיותם והקיסמים גם הם כבר אינם.  בשנים האחרונות, כשהבריאות בגדה בגוף ומכות שונות ניחתו על יורם ומשפחתו, למדנו להעריך איך למרות כל זאת וחרף כל הסבל, ידע יורם להמשיך ולחייך את חיוכו הפשוט, לא פעם מבעד לכאב.  אינני יודע איך לנחם ואם אפשר בכלל לנחם את שמחה והילדים, אולי רק נחמה קטנה על שנגאל מייסוריו.

אז נפרדים מחבר, נאספים כולם, משפחה, חברים קרובים וידידים ממעגלי חיים קרובים ורחוקים.

כולם עומדים סביב קברך הפתוח, ואתה במותך מאחד אותנו לרגע…

לכל אחד יש שם, כבר אמרו לפני.

שמך יורם ניתן לך ביום השמיני בידי הוריך, וולבו הדביקו לך חבריך, עם שני אלה עברת את חייך והם גם ילוו אותך חקוקים באבן.  ואני לא באתי לומר דברי הספד, רק מעט מציוני דרכך וכעת נוח בשלום ובלי כאב על משכבך.

דברים שנאמרו בהלוויה ע”י יורם גורן.