לביא מאיר (מיור) ז”ל

היה לנו מיור     נטע

 היה לנו מיור

כל כך הרבה מיור,

הזכרונות רבים מספור,

חלקכם זוכרים את מיור בשדות, מחפש מציאות

וחלקכם את מיור ב”חצר הגרוטאות”.

יש ביניכם שמכירים את מיור על הקלנועית

ויש שזוכרים אותו עוד עם בלורית

מיור במוסך מלוכלך ומחוייך

ומיור מאושר לאחר טיול מוצלח

מיור מוקף בנכדות, נכדים ונינים

ומיור בגינתו מטפח הצמחים

מיור בסלונו מתקן עדשות ושעונים

מיור בקלפי ממתין לקולות החברים,

מיור רציני

ומיור בדחני

לא יכולנו לבקש יותר

זכינו בסבא, אבא, בעל וחבר, שאין כמותו בין בני האדם, יחיד ומיוחד בדרכו ובמעשיו.

תמיד היית ותמיד תהיה לנו לדוגמא, נעשה הכל על מנת שתהיה גאה בנו.

אוהבים בלי סוף, משפחת לביא.

היה לנוכל כל הרבה ממך ועדיין אין אנו מוכנים להיפרד, היה שלום!

מאיר יקר שלנו.

פרידה ממיור     חיים פרי

בדרכו המיוחדת מיור הציב בפנינו מראה. מראה גדולה, אולי קצת סדוקה, שנתבונן היטב במעשינו, שלא נמהר לזרוק כל דבר שפג זמנו.  יש ערך לכל דבר.  גם מקליפות של תפוז או אשכולית אפשר לעשות ממתק טעים.

מיור לא חשש להיות בעמדת מיעוט, דבק בעקרונותיו הבלתי מתפשרים ואינו מתחבא מאחורי סיסמאות, מגשים בהליכתו הישרה את אשר האמין בו.

אל תדאג מיור, הארון הצהוב הגדול שבנית, עדיין במוסך, משמר את ערכת הכלים המיוחדת שבנית לתיקון טרקטורים שכבר מזמן אינם קיימים.  על הארון נשמור והוא תמיד ייקרא “הארון של מיור”.

מיור ידידי היקר, החלטת להיפרד מאיתנו כאשר הבנת שלא תוכל להמשיך את חייך כפי שהיית רגיל כל השנים:  לקחת את המקל, את פינצ’י ולצאת לסיבוב ברחבי הקיבוץ.

היית עצמאי ונחוש בחייך וכן היית במותך.

מילות פרידה ממיור     דיצה

מיור יקר.

חבר ושכן.

קשה לדבר עליך בלשון עבר.

שנים רבות אנחנו שכנים, והיינו מעורבים זה במשפחתו של זה, לטוב ולרע, בעת שמחות ובעת צער, אתה, חנה והבנות.

נפגשנו כמעט בכל יום ליד הגדר המשותפת, וביום שלא – תמיד היתה השאלה אם הכל בסדר.

בתקופה האחרונה עצוב היה לא לראות אותך יושב על השרפרף שעל הדשא ועוסק בשטיפת דליים לפירות, או בעיסוקים אחרים של עציצים וכו,

מיור – או בשמו הרשמי מאיר – וכשמו, כן הוא. איש מאיר פנים, תמיד מוכן לעזור, איש של נתינה.

אהבת את הטבע, את השדות והמטעים, וכשמצאתי על השולחן שבמרפסת פירות למיניהם, תאנים, סברס, הדרים ועוד, ידעתי שמיור היה במסע לקט בשטח ואת שללו חלק איתי. זכינו לטעום גם מהמגדנות שהכין מפירות אלה.

אפילו שבשנה האחרונה כבר לא יכולת להסתובב בשטח, עוד חלקת איתי , לא מזמן, את הרימונים שדני ליקט.

אהבת ציפורים – ולא פעם כשראיתי צפור לא מוכרת, היית מאיר את עיני.

בדרכך המיוחדת נפרדת הלילה מהעולם, לאחר שבשבוע האחרון דאגת להיפרד באופן אישי מהחברים, לפעמים בלי אומר, ולפעמים עם אמירה, העלאת זיכרון ואפילו עם מעט הומור, וכל זאת כשאתה מוקף במשפחתך האוהבת.

מיור וחנה, הקמתם משפחה לתפארת מגובשת ומאוחדת, ארבעה דורות, תמשיכו להיות כך גם לאחר לכתו של מיור.

היה שלום איש יקר.

מיור היה חבר     אדי

עוד בהיותנו בניר עוז, משפחה צעירה עם ילדה, היינו יושבים כל יום על הדשא עם שתי הבנות, רחל הבכורה ונירית השניה ועם אבוקדו וקפה…

עברו שנים. כל פעם שחנה ומיור הרחיבו את המשפחה בעוד ילדה – אנחנו בעקבותיה וכך התעשרנו, שתי המשפחות, כל אחת עם ארבע בנות.

כל ביקור שלנו בניר עוז היה “עלייה לרגל” לחדר שלהם – לא היתה בעיה לזהות את המיקום של החדר – הסימן היה חצר הגרוטאות ואחר כך הנביחה של הכלב התורן.

מיור היה כמו מנטור הסוכרת של צלי, “תקנה נעליים מתאימות – הנה הכתובת”, היה מפציר בו.  מיור ידע לשמור על בריאותו. מי זוכר את היום שהלך ברגל שעות, מקציעות כדי לפגוש את חנה.

בתחילת השבוע, כשבאנו ללוויה של ליסר, הגענו כמובן, גם לחדר של חנה ומיור.  הנביחה של ה”כלב המסורתי” קיבלה את פנינו.  “אתה מבלף”, אמרתי לו “אתה נראה כל כך טוב” אמרתי, וידעתי שהזמן קצוב.

מיור היה במחשבותי,  בכל טיול שנסעתי  – “אני צריכה מטבעות לאוסף של חבר”, אמרתי למדריך, גם במדינות שהיה קשה להשיג מטבע, התעקשתי. גם נירית אספה מטבעות, יש לנו בבית קופסת המטבעות של מיור.

בנובמבר חגגנו יום הולדת 80 משותף לחברי גרעין א’ – המייסדים.  שמחנו לראות את החברים בשני הטיולים הקצרים – אבל לא מיפינו שבשבוע אחד נלווה שני חברים בדרכם האחרונה.

מיור בימין האחרונים, כמו בכל חייו, השקט, האצילות והנועם – כל כל איפיינו אותו.

ליבנו עם המשפחה. עם חנה, עם הבנות וכל המשפחה המורחבת.

יהי זכרו ברוך.