אבנר גורן נולד ב-3.1.1967 בקיבוץ ניר עוז. בן לפנינה ויורם גורן ז"ל, ממייסדי הקיבוץ, ואח לדגנית ז"ל ולסמדר. היה נאמן לערכים עליהם חונך בקיבוץ, כגון מוסר עבודה ואחריות אישית. בנערותו היה חניך, מדריך וקומונר בתנועת "השומר הצעיר" והתנדב לשירות צבאי ביחידת ההסרטה של חיל החינוך. מנערותו ועד בגרותו עבד שנים רבות בענפים שונים בקיבוץ – בניר לט, בלול, בנוי ובהמשך בהנהלת החשבונות של הקיבוץ. תמיד היה נכון לעזור ולתת מהידע ומהניסיון שלו לקיבוץ ולאנשיו, והכל בשקט ובצניעות. בנוסף, הוא היה איש רוח ויצירה, הקטעים שכתב בשנינות רבה ליוו את מנגינת החגים בקיבוץ.
אבנר הכיר את אהובת ליבו מיה בשנת 1997 ומהר מאוד, ב-19.3.1998, הם נישאו זה לזו בניר עוז. הם היו הורים אוהבים לנו, ארבעת ילדיהם – אסיף, בר, גל ודקל.
בשנים האחרונות אבנר ומיה גרו יחד עם בתם דקל, ועם ג'ורג' וסקאר, החתול והכלב של המשפחה. הבית בניר עוז היה מקום חם ואוהב בו התכנסה המשפחה, ולעיתים קרובות גם המשפחה המורחבת מצידו של אבנר – משפחתה של סמדר.
אבנר אהב מאוד לפתור עם ילדיו תשבצים מעיתוני יום שישי, הוא נהנה לצפות איתם בטלוויזיה בקרבות ג'ודו, משחקי טניס, כדורסל וכדורגל. הוא היה אדם בעל חוש הומור, אהב לצפות ולצחוק מול "ארץ נהדרת", לספר בדיחות, לעשות פרצופים ולכתוב בשנינות והומור, ולצד אלו אהב לנהל שיחות עמוקות ומעניינות עם ילדיו.
הבית בניר עוז תמיד היה מלא בריח הבישולים המצוינים שלו ובצלילי המוזיקה שהייתה חלק מרכזי בחייו.
אבנר ומיה היו זוג אוהבים ובמשך כ-25 וחצי שנות נישואין הושיטו יד זה לזו ברגעים מרגשים, שמחים, מפחידים וקשים. דווקא ב-7.10 הם נקלעו למצב בו כל אחד נאלץ להתמודד לבד עם הפחד, מול הרוע האכזרי והמפלצתי ביותר שקיים. אבא היה עם הכלב סקאר בממ"ד בבית. סקאר נרצח ואבא נחטף חי, נרצח ואותר בשדות. הוא הובא לקבורה באדמת ניר עוז, הקיבוץ בו גדל כל חייו ואהב אותו מאוד. בן 56 בהירצחו.
מיה בחרה באותו היום, כמו בימי שבת רבים אחרים, ללכת מוקדם בבוקר לסדר בהתנדבות את בית התינוקות, מקום עבודתה, שם נורתה, נחטפה במצב קשה ונרצחה. בת 56 בהירצחה. לאחר 292 יום בשבי החמאס, גופתה חולצה ע"י כוחות הביטחון והושבה לקבורה באדמת ניר עוז, הקיבוץ אותו אהבה מאוד.
