אבנר נולד בניר עוז ב-3.1.1967, בן לפנינה ויורם גורן ז"ל, ממייסדי הקיבוץ, ואח לדגנית ז"ל ולסמדר.
אבנר היה נאמן לערכי מוסר עבודה ואחריות אישית, עליהם חונך. בנערותו היה חניך, מדריך וקומונר בשומר הצעיר, והתנדב לשירות צבאי ביחידת ההסרטה של חיל החינוך. הוא עבד שנים רבות בענפי הקיבוץ – ב'נירלט', בלול, בנוי, ובהמשך בהנהלת החשבונות. תמיד עזר ונתן מהידע ומהניסיון שלו לקיבוץ ולאנשיו, בשקט ובצניעות. בנוסף, היה איש רוח ויצירה, והקטעים שכתב בשנינות ליוו את מנגינת החגים בקיבוץ.
בשנת 1997 הכיר את מיה. הם נישאו, והיו הורים אוהבים לארבעת ילדיהם – אסיף, בר, גל ודקל.
אבנר היה אבא תומך, חכם, שנון ויצירתי. אבא מבשל – הבית היה מלא בריח מטעמיו ובצלילי המוזיקה שהייתה חלק מרכזי בחייו. עם ילדיו הוא אהב לפתור את תשבצי יום השישי, נהנה לצאת להליכות, לצפות בטלוויזיה בקרבות ג'ודו, משחקי טניס, כדורסל וכדורגל, ולצחוק מ"ארץ נהדרת". היה עושה פרצופים מצחיקים ומספר בדיחות, לפעמים מצחיקות, לצד שיחות עמוקות.
בשנים האחרונות אבנר ומיה גרו יחד עם דקל, ועם ג'ורג' וסקאר, החתול והכלב של המשפחה. הבית בקיבוץ היה מקום חם ואוהב בו התכנסה המשפחה, יחד עם משפחתה של הדודה סמדר.
במשך כ- 25 וחצי שנות נישואין אבנר ומיה הושיטו יד זה לזו ברגעים מרגשים, שמחים, מפחידים וקשים. דווקא ב- 7.10 כל אחד מהם נאלץ להתמודד לבד עם הפחד, מול הרוע האכזרי ביותר: מיה שהתה בבית התינוקות, שם נרצחה ונחטפה. אבנר היה עם הכלב סקאר בממ"ד בבית, סקאר נרצח ואבנר נחטף חי, נרצח ואותר בשדות.
אבנר הובא לקבורה באדמת ניר עוז, הקיבוץ שאהב ובו גדל כל חייו.
מיה הושבה לקבורה לצדו של אבנר לאחר 293 יום בשבי חמאס.
בן 56 בהירצחו.
יהי זכרו של אבנר ברוך.
