זלמן, בן 85, חקלאי, אב לבועז וליואב וסב לחמישה נכדים ונכדות, איש ספר ובעל ידע נרחב בהיסטוריה וידיעת הארץ, מסור, אוהב אדם ואדמה, שהיה חלק בלתי נפרד ממורשת הקיבוץ.
הוא נולד בחיפה, בן יחיד להוריו, ועזב את בית הוריו בגיל צעיר כדי להקים עם חבריו המייסדים לגרעין הנח"ל את קיבוץ ניר עוז.
זלמן ראה בקיבוץ את הגשמת חייו ואת ביתו, ובקהילה את משפחתו. החקלאות הייתה מרכז חייו, הוא עבד בגד"ש החל מיומו הראשון בניר עוז, היה איש אדמה שעבד ועסק בגידולי שדה ועיקר עשייתו היה גידול חיטה בתנאי הנגב הקשים. האדמה, הגידולים, אנשי הגד"ש, היוו עבורו משפחה לכל דבר. גם כאשר היה מבוגר ולא עבד על הקומביין והטרקטור, המשיך מדי יום ללבוש את בגדיו החגיגיים הכחולים והגיע על הקלנועית שלו לגד"ש.
זלמן היה איש קשוח וצנוע שלא דרש לעצמו כלום, ובכל סבבי הלחימה סירב לעזוב את ביתו.
הוא אהב לקרוא בזמנו הפנוי והיה לו אוסף בולים מרשים שכלל בולים העוסקים בעבודות חקלאיות מארצות שונות. הוא היה ציוני, אידיאליסט וערכי.
ב-7 באוקטובר נחטף זלמן מביתו לעזה בעודו בחיים ושם, כעבור זמן מה נרצח. לאחר 746 ימים הושב. כיאה לאיש האדמה שהיה, דאגה משפחתו לשמור את הקש מעונת הקציר במיוחד להלוויתו, והוא נקבר באדמה אותה חרש כל חייו.
