חנה, בת 78, היתה נשואה לרמי ז"ל, אמא לאביטל, אלעד ז"ל, וכרמית, סבתא לשישה נכדים ונכדות, מסורה, טובת לב, חמה ואכפתית, מלאהבנתינה, אוהבת ואהובה.
חנה, מקיבוץ עין כרמל במקור, הגיעה לניר עוז בעקבות אהבתה לרמי בעלהכשהייתה בת 20. יחד בנו את ביתם והקימו משפחה בקיבוץ.
המשפחה, הבית, רמי, הילדים והנכדים היו מרכז החיים של חנה, שאהבהוהתגאתה בילדים ובנכדים בכל הזדמנות ובפני כל אדם.
במשך שנים עבדה בבישול במטבח וכן בבתי הילדים. היא הייתה מטפלתחמה, מסורה ואהובה, ודאגה להכין לילדים בשעות אחר הצהריים, לאחרההקמה, תה מתוק עם עוגיות, אליו חיכו בכל יום. היא טיפלה בדורות רביםשל ילדי הקיבוץ ושמחה לפגוש אותם בצעירותם ובבגרותם בשביליהקיבוץ. היא נהנתה, כמו בעלה רמי, לפגוש תושבים וחברים בשביליהקיבוץ ותמיד התעניינה בשלומם.
בהמשך חייה עבדה חנה במחסן הבגדים בקיבוץ. היא הייתה מלאת שמחתחיים, תמיד דאגה לכולם וחייכה.
בבוקר ה-7 באוקטובר, שהתה עם בעלה רמי בממ"ד ביתם. היא נחטפהלעזה ורמי ז"ל נרצח. גם בנה אלעד נחטף מבית אחר, מבלי שידעו זה על זו. חנה שוחררה בהסכם הראשון במצב רפואי קשה. היא נאבקה ככל יכולתה על בריאותה ועל החזרתו של אלעד בחיים מהשבי. היא הספיקה לפגוש מדי יום את בנותיה, נכדיה ורבים מחבריה ולדעת עד כמה היתה אהובה. היאנפטרה כתוצאה מהשלכות השבי ומהאובדנים הטראוטיים של בעלה ובנה כעבור שנה.
