מיה גורן, נשואה לאבנר ז"ל ואמא לאסיף, בר, גל ודקל, בת ליהודית ואהרון, אחות למרטין, נולדה ב-5.5.1967 ברמת גן. היא הייתה אשת חינוך מבטן ומלידה. עוד בגן היא הרגיעה את הילדים שבכו כי רצו את ההורים. בנערותה הדריכה בצופים ובצבא שירתה כמפקדת גדנ"ע. בהמשך חייה למדה חינוך לגיל הרך וכשהגיעה לקיבוץ עבדה במשך שנים רבות כמטפלת וגננת מסורה וטיפלה בילדים, פעוטות ותינוקות רבים. תמיד הייתה שמחה ונלהבת להעניק מהידע ומהנסיון שלה לכל מי שביקש, הכל בענווה ואהבה. בנוסף, תמיד הייתה מתעניינת מעומק ליבה בשלומם וחייהם של סביבתה, מתינוק ועד מבוגר.
מיה הגיעה לקיבוץ בעקבות אהבתה לאבנר, אותו הכירה בשנת 1997 ומהר מאוד, ב-19.3.1998, הם נישאו זה לזו בניר עוז. הם היו הורים אוהבים לנו, ארבעת ילדיהם – אסיף, בר, גל ודקל.
מיה תמיד הייתה בחברת אחרים, בני משפחה, חברים, תושבי הקיבוץ – ובכל מפגש או אירוע הייתה באופן קבוע מסתובבת, לא נחה, מוודאת שכולם נהנים, שטוב להם ושלא חסר כלום. היא הייתה דמות משמעותית ומוערכת על ידי הסביבה, חייכנית, אנרגטית, שמחה, בת זוג ואמא אוהבת, דואגת ומתעניינת, שתמיד שאלה לשלום ילדיה, האמינה ביכולות שלהם ועודדה אותם להגיע להישגים, והמשפחתיות והביחד היו חשובים לה מאוד.
אבנר ומיה היו זוג אוהבים ובמשך כ-25 וחצי שנות נישואין הושיטו יד זה לזו ברגעים מרגשים, שמחים, מפחידים וקשים. דווקא ב-7.10 הם נקלעו למצב בו כל אחד נאלץ להתמודד לבד עם הפחד, מול הרוע האכזרי והמפלצתי ביותר שקיים. אבא היה עם הכלב סקאר בממ"ד בבית. סקאר נרצח ואבא נחטף חי, נרצח ואותר בשדות. הוא הובא לקבורה באדמת ניר עוז, הקיבוץ בו גדל כל חייו ואהב אותו מאוד. בן 56 בהירצחו.
האהבה של מיה למקצוע הובילה אותה לעבוד הרבה מעבר לשעות המקובלות ולבוא לבית התינוקות גם בחגים ובשבתות, כדי לסדר את הגן ולהכין אותו לקראת תחילת שבוע, כך גם בבוקר ה-7 באוקטובר. כאשר שמעה על המתרחש בקיבוץ, התקשרה למשפחתה להזהיר אותם ודאגה להם. בבית התינוקות מיה נורתה, נחטפה במצב קשה ונרצחה. בת 56 בהירצחה. לאחר 292 יום בשבי החמאס, גופתה חולצה ע"י כוחות הביטחון והושבה לקבורה באדמת ניר עוז, הקיבוץ אותו אהבה מאוד.
