אלכס נולד ב-21 ביולי 1948 בוורשה שבפולין להוריו נינה ומרטין ולאחותו אדית, שלושתם ניצולי שואה. אביו היה משפטן ואימו אשת חינוך ומנהלת בית ספר. כשהיה בן 9 עלה עם משפחתו לישראל. הוא ומשפחתו חיו בתל אביב. בנערותו הצטרף אלכס לתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1966 התגייס לנח"ל מוצנח, לחם במלחמת ששת הימים. לאחר שירותו הצבאי הגיע במסגרת גרעין "מירן" לניר עוז, שם קבע את מגוריו והקים משפחה עם אשתו רחל.
אלכס שילב בין עבודת האדמה לבין לימודים אקדמיים, חינוך ומחקר.
הוא היה היסטוריון מבריק ואיש חינוך, שהקדיש את חייו לשימור זיכרון השואה ולבניית גשרים לחיזוק יחסי ישראל-פולין.
אלכס היה אב לארבעה ילדים: בן, מתי, יובל ולי. בנוסף, היה סב גאה ל-13 נכדים מקסימים.
בבוקר השבת השחורה נחטף אלכס מביתו בניר עוז לרצועת עזה. אלכס, שסבל מבעיות רפואיות, הוחזק בשבי חמאס בתנאים קשים ללא רחם. למרות זאת חטופות וחטופים שהיו לצידו בשבי ושוחררו, העידו על תעצומות הנפש שלו. גם במעמקי המנהרות אלכס המשיך להיות איש חינוך בכל רמ"ח איבריו והעביר לשותפיו לשבי הרצאות על היסטוריה ופילוסופיה כדי להעסיק את מוחם ולחזק את רוחם.
במשך חודשים ארוכים גורלו לא היה ידוע בוודאות. ב-22 ביולי 2024 על סמך מידע מודיעיני, הודיע צה"ל כי אלכס נרצח בשבי חמאס בח'אן יונס. כחודש לאחר מכן במבצע צבאי מורכב חולצה גופתו מהרצועה יחד עם גופותיהם של חבריו מניר עוז: אברהם מונדר, יורם מצגר, חיים פרי, נדב פופלוול ויגב בוכשטב ז"ל.
אלכס נחשב בעיני רבים לדמות מופת שהאמינה בכוחו של דיאלוג. אדם שהיה ממייסדי משלחות בני נוער לפולין והכשיר אלפי מדריכים. עבור רבים הוא היה "אנציקלופדיה מהלכת", כזה שניתן לשאול אותו כל שאלה היסטורית ולקבל תשובה מעמיקה ומנומקת.
"אלכס היה איש של ספר ושל אדמה", ספדו לו אוהביו. "הוא ידע לשלב בין הטרגדיה הגדולה של העם היהודי לבין האופטימיות והאהבה לחיים בקיבוץ". מורשתו כמחנך וחוקר תמשיך ללוות דורות של אנשי חינוך בארץ ובעולם, שרואים בו סמל לרוח האדם שלא נכנעה גם בחשיכה הגדולה ביותר.
בן 76 במותו.
יהי זכרו של אלכס ברוך.
