אפרת כץ

אפרת, האחות הקטנה מבין שלושה ילדים, נולדה בקיבוץ כפר מנחם ב-22.11.1954  לשני הורים שורדי שואה מגרמניה.

היא גדלה בבית "יקה" ובלינה המשותפת בקיבוץ, מספרת כי הייתה מתעוררת בכל יום לפנות בוקר כדי לצפות באמה עוברת ליד חלון בית הילדים בדרך לעבודתה בפרדס.

וכמו בכל בית כזה – ניגנה בכלי נגינה (קלרינט), והייתה חלק מנבחרת כדורעף של הקיבוץ, באילו השקיעה שעות רבות. המוזיקה ליוותה את חייה.

לאחר שירותה הצבאי כמ"כית טירונים במחנה 80, נסעה לסירוגין לכמה טיולים "גדולים", לארצות הברית, אוסטרליה-ניו זילנד ואירופה.

לכשחזרה, החלה לעבוד כפקחית מזיקים בשדות כפר מנחם, תפקיד ועולם אותו חקרה, למדה ואהבה במשך שנים רבות.

במהלך טיול סוסים הכירה את בעלה דאז, משה, וכך נסללה לה הדרך אל ניר עוז.

בקיבוץ הם בנו את ביתם ונולדו להם שתי בנות – ליאור ודורון.

לצד הקמת המשפחה וגידול הבנות, עסקה אפרת בחקלאות על אגפיה השונים. השדות – על צבעיהם, ריחותיהם וצמחיהם – היו מהות חייה המקצועיים. שנים רבות שירתה כפקחית מזיקים בענף גידולי השדה, ביישובי חבל מעון, בחממות הגרניום של ניר עוז ובגידולי השדה של קיבוץ עלומים.

לצד העבודה בשדה, הייתה אפרת פעילה בתחום החברתי בקיבוץ; היא כיהנה כמזכירת קיבוץ, והייתה פעילה בתחום משאבי האנוש. בשנים האחרונות שימשה רכזת קליטה למשפחות הצעירות בדרך לקליטה בקיבוץ.

בכל תפקיד ועבודה שקיבלה עליה בלטו היסודיות, המחויבות, הסדר והארגון, הרצון להרחיב ולהיטיב את פני הקיבוץ.

בעשרים השנים האחרונות חייתה אפרת עם גדי, בן זוגה. חייהם יחד היו שלווים ומאושרים, הם אהבו לטייל ברחבי העולם, במקומות נידחים ומעניינים, טיפחו את גינתם ואהבו לבלות יחד עם משפחתם המורחבת. שניהם היו שותפים פעילים וחלק בלתי נפרד מ"חבורת היקב" בניר עוז, ותרמו מעצמם ומהידע שלהם לגידול הענבים ולתהליכי עשיית היין.

גדי הפך לחלק בלתי נפרד מחייה ומחיי משפחתה של אפרת, שהוקירו ואהבו אותו כאחד משלהם. והוא – התייחס לבנותיה כאל בנותיו, ואל נכדיה כאל נכדיו שלו, עד היום.

אחת האהבות הגדולות בחייה של אפרת היו הנכדים שלה – סהר, זיו, רז ואביב.

היא הייתה סבתא בכל מאודה, אוהבת, נאהבת וגם מחנכת כשצריך, סבתא מושלמת.

היא הייתה נשמת אפם של נכדיה והם היו שלה. הקשר ביניהם היה כה מיוחד שהם לא היו צריכים אף אחד מלבדה, והדבר המועדף עליהם ביותר היה לבלות יחד.

אפרת הייתה אישה עדינה, חזקה וצנועה אך חדה וחריפה כשצריך. תמיד חינכה לטוב. תמיד הייתה נעימה ומאירת פנים לכל.

בשבת השחורה, ה-7 באוקטובר 2023, שהתה אפרת עם גדי, עם בתה דורון ועם נכדותיה רז ואביב בממ"ד ביתה. כשפרצו המחבלים אל הבית, יצא גדי אליהם בכדי להגן על אפרת, דורון והבנות ונחטף ע"י הג'יהאד האיסלמי לרצועת עזה. אפרת ודורון לא ידעו מה עלה בגורלו.

לאחר זמן מה פרצה חוליית מחבלים נוספת אל הבית וחטפה את אפרת, דורון והבנות. הן הובלו בשבילי הקיבוץ אל שער הכרם, שם הועלו על טרקטור ועגלה עם חברי קיבוץ נוספים. בדרך אל הרצועה, עלה מסוק קרב של חיל האויר והפציץ את העגלה. רוב יושבי העגלה נפצעו ואפרת נרצחה.

היא נשמה את נשימותיה האחרונות בשדות הקיבוץ אותם אהבה כל כך.

ימים ארוכים לאחר מכן נמצאה גופתה והיא הובאה לקבורה זמנית בקיבוץ רבדים, בהלוויה אותה ליוו רבים מאוהביה.

דורון והבנות נחטפו לרצועת עזה עם שאר חברי ניר עוז, שהו בשבי החמאס כ-49 יום עד להחזרתן בעסקת החטופים הראשונה, בנובמבר 2023.

גדי שהה כ-482 ימים ולילות בשבי הג'יהאד האסלאמי והוחזר בעסקה השנייה בינואר 2025.

שבוע לאחר שובו, נולדה ביתה השלישית של דורון – ים, נכדתה של אפרת והולדתה הביאה אור גדול למשפחתה ולסבא גדי.

כחצי שנה לאחר שובו, הוחזרה אפרת אל אדמת ניר עוז, לצד רבים מחבריה שאבדו באותה שבת שחורה, ונטמנה שוב בהלוויה מרגשת וכואבת.

בת 69 בהרצחה. 

יהי זכרה של אפרת ברוך.