קרול נולדה ב־ 7.9.1953 בפנסילבניה שבארצות הברית. היא עלתה לישראל בשנת 1974 והגיעה לקיבוץ ניר עוז עם לארי בעלה ובתם בת השנתיים, רנֶה.
עם השנים הכירה קרול את פרדי ז"ל, אשר הגיע לקיבוץ בגרעין נח"ל.
פרדי וקרול התחתנו בבריכה, על רפסודה שהוא בנה, וגידלו באהבה רבה את רנה, קורן, עמית ויהונתן.
בשנת 1998 נפטר פרדי מדום לב. בכוחות ששמורים רק לה, הצליחה להמשיך את גאוות היחידה, האופטימיות והאחדות של משפחתה, ומילאה את הסדקים בזהב.
קרול עבדה כמטפלת בחינוך ובעבודות נוספות בקיבוץ, עד שהחליטה להגשים את חלומה ולהיות אחות. היא יצאה ללימודי אחיות באשקלון והייתה אחות בקיבוץ שנים רבות, בעיקר בתחום טיפת חלב והגיל השלישי.
קרול הייתה אישה מקסימה, עם חיוך מרגיע, חם ואוהב וחיבוק מרפא ועוטף. היה לה חוש הומור בריא, היא אהבה לטייל, אהבה את הרוח ומים מפכפכים, לשמוע מוזיקה, לאכול טוב, לקרוא ספרים, לרקוד וליהנות. היא אהבה לעבוד בגינה ולשחק משחקי שולחן ולהרכיב פאזלים. קרול הייתה "מטורפת" על כלבי בוקסר ובעיקר על צ׳ארלי שלה. היא הייתה אישה חכמה וחדה, עם רגישות אין סופית ורוחניות מיוחדת, שהשתלבה בצורה מדהימה באהבה שלה למדע, וברצון שלה לחקור את העולם.
יותר מכל היא אהבה להיות עם המשפחה. עם השבט שלה. הילדים והנכדים שלה היו באמת כל עולמה, ומילאו אותה באושר גדול.
קורן, עמית ויהונתן בחרו להמשיך לחיות לצידה בקיבוץ ולגדל את ילדיהם לידה ולצידה וזה עם זה. עם השנים הפכו ל"שבט סימן טוב", שבט שקרול הייתה גאה בו מאוד.
"שבט סימן טוב" כלל ארבעה ילדים ואחד עשר נכדים. כל הטוב והיופי הזה נגדע באחת באכזריות איומה בשבעה באוקטובר הנורא מכל.
בת 70 במותה.
יהי זכרה של קרול אהבה וגאווה.
