זה הבית של חנה ורמי קציר. רמי הגיע לקיבוץ עם גרעין הנח"ל "צבר", הגרעין השני של ניר עוז, והביא לקיבוץ את חנה, בת עין כרמל. הם התחתנו והקימו משפחה עם שלושה ילדים – אביטל, אלעד וכרמית. חנה עבדה בבתי הילדים, פינקה דורות של ילדים בחיבוקים ובתה מתוק ובהמשך עבדה בקומונה (מחסן הבגדים) לצד חברתה הטובה ושכנתה – ברכה לוינסון ז"ל.
רמי עבד כמכונאי של כלים חקלאיים. גם הוא לימד דורות של נערים, בתפקידו כמורה לנהיגה בטרקטורים. הייתה לו פינה קבועה ומסודרת במוסך ובה תמיד נשמעה מוסיקה קלאסית שאהב. בשנים האחרונות, עם יציאתם לפנסיה, עבדו כשהתחשק והרבו לבלות אחד עם השנייה בבית, בביקורי חברים, ובסופי השבוע עם שלושת ילדיהם וששת הנכדים האהובים.
ב-7.10.23 מחבלים פלשו לביתם, הם נעלו את הבית והממ"ד וניסו להזעיק עזרה, אך עזרה לא הגיעה. המחבלים חטפו את חנה באכזריות ורצחו את רמי. לאחר מכן בזזו את הבית ושרפו אותו.
חנה נחטפה לרצועת עזה, ושם סבלה מתנאים קשים שהובילו לפגיעה משמעותית במצבה.
חנה חזרה לישראל ב־24.11.23 אחרי 49 ימי שבי, בהסכם מציל חיים. כאשר חזרה מהשבי נודע לה שבעלה נרצח ושבנה אלעד נחטף והוא חי. ב־6.4.24 גופתו של אלעד הושבה במבצע צבאי ונודע למשפחתו כי הוא נרצח בשבי. ניתן היה להחזירו בחיים לו הסכם היה נחתם בזמן.
חנה התמודדה עם השלכות השבי הקשות וגילתה תעצומות גוף ונפש, עד שנפטרה ב־24.12.24 והוכרה כחללת פעולות איבה.
רמי, חנה ואלעד קבורים בניר עוז, באדמה שאותה עבדו ואהבו. אנחנו אוהבים אותם ומתגעגעים אליהם בכל יום. יהי זכרם מבורך.
