כאן גרו
זה הבית של יוכבד (יוכקה) ועודד ליפשיץ. יוכקה הגיעה לקיבוץ עם גרעין ניר עוז א, ועודד כמה חודשים אחר כך עם גרעין ניר עוז ב. הם התחתנו, ובנם הבכור ארנון היה הבן הראשון (לאחר כמה בנות) של הקיבוץ. אחריו נולדו להם שלושה ילדים נוספים: יזהר, שרון ועמרי. יוכקה עבדה בלולים ובחדר האוכל, ולאחר שלמדה חינוך גופני לימדה דורות של ילדי הקיבוץ שחייה וספורט. בהמשך הפכה את תחביב הצילום למקצוע והציגה בתערוכות בארץ ובחו"ל והייתה מורה אהובה ומוערכת וראש מחלקת הצילום בתיכון האזורי מעלה הבשור.
עודד מילא תפקידים רבים בקיבוץ: מזכיר, חקלאי וגזבר, ובתחילת שנות השמונים פנה לעיתונאות וכתב שנים רבות בעל המשמר ובעיתונים אחרים. עודד הוא פעיל שלום כבר שישה עשורים, ויחד עם יוכקה פעל למען זכויות מיעוטים ופתרון צודק לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
הבית הזה, מרכז עולמם, היה אבן שואבת למשפחה וחברים שיוכקה ועודד אהבו ואירחו ברוחב לב ואהבה אין-סופית. עודד ניגן על הפסנתר שירי ארץ ישראל ושנסונים צרפתיים ולימד את נכדיו וילדי קיבוץ אחרים לנגן בפסנתר.
את גינת הקקטוסים, ששרדה, טיפחו באהבה בכל 63 שנות נישואיהם.
7.10
בבוקר 7.10.23 מחבלים פלשו לביתם. הם נעלו את הבית והממ"ד ועודד החזיק בידית הממ"ד. בשיחתו האחרונה של עודד עם ארנון בנו הבכור הוא אמר שהוא שומע דיבורים בערבית ועוד רגע יגיע הצבא וייקח אותם. דקות אחדות לאחר מכן המחבלים ירו בדלת הממ"ד ופצעו את עודד בידו. בתוך שניות אחדות היו כמה מחבלים בתוך הממ"ד. עודד נגרר החוצה, ויוכבד, עטופה בשמיכה, נחטפה על טוסטוס לרצועת עזה. עודד הפצוע נחטף לעזה לחוד. לאחר 63 שנות נישואין הם הופרדו באכזריות בלי לומר שלום. לאחר מכן בזזו המחבלים את הבית ושרפו אותו.
מה קרה מאז
יוכבד שהתה במנהרות יחד עם חברי קיבוץ אחרים בתנאים קשים וחזרה אלינו יחד עם נורית קופר לאחר 17 ימים ללא הסכם. מאז שחרורה פעלה יוכבד בכל דרך אפשרית למען הסכם מציל חיים שיחזיר את עודד וכל החטופים ונהפכה לאחד מסמלי המאבק.
למרות הפציעה הקשה עודד הצליח לשרוד בשבי הג'יהאד האסלאמי ימים ארוכים, עד מותו בייסורים ב-26.10.23. מחטופות שחזרו אנו יודעים שעד מותו חלק חדר בחאן יונס עם חנה קציר. ב-19.2.25, לאחר 503 ימים של אי-ודאות, עודד הושב חלל בהסכם והובא לקבורה באדמת ניר עוז, רק כמה עשרות מטרים מגינת הקקטוסים שלו.
