כאן גרה
שפרה נוי (71) נולדה ברחובות להורים ממוצא סורי. בשנת 1971 התגייסה לצבא במסגרת של"ת (שירות ללא תשלום) ודרכו הגיעה לקיבוץ ניר עוז.
בקיבוץ הכירה את יוסף – "יוסיניו" – גרוס. הם התחתנו ונולדו להם שתי בנות, דורית ואפרת.
שפרה ויוסיניו התגרשו, אך שניהם המשיכו להתגורר בקיבוץ.
שפרה נהפכה לחברת קיבוץ ועבדה במשך שלושים שנה כגננת בגן הילדים.
ילדים רבים דיברו בחי"ת ועי"ן בזכותה, וכאשר גדלו הילדים ונהפכו לחברי קיבוץ בעצמם, המשיכו בקשר הטוב איתה.
שפרה עבדה גם בליווי וסיוע לילדים בעלי מוגבלות שכלית ועזרה בעבודות ובישולים לפנסיונרים בקיבוץ.
שפרה אהבה מאוד לתפור ותפרה לחברי הקיבוץ וילונות ומפות.
היא אהבה במיוחד לתפור בובות מבד במגוון דוגמאות של חיות, תפרה 150 בובות וחילקה אותן לבנותיה ולנכדיה.
אחדות המשפחה תמיד עמדה בראש מעייניה, ובנותיה ונכדיה הגיעו בכל סוף שבוע לבקר בקיבוץ. היא תמיד דאגה לפנק אותם ולצייד אותם בקופסאות של מאכלים מסורתיים של המשפחה.
היא לימדה את נכדיה לשחות, לרכוב על אופניים ומשחקי כדור, ובכל חופש גדול נכדיה ואחייניה היו מבלים את כל התקופה בקיבוץ.
שפרה הייתה הדבק המחבר במשפחה. אמא, סבתא ואדם ישר וכן, שראתה רק טוב אצל האחר.
7.10
ביום זה פרצו מחבלים לקיבוץ במטרה לרצוח, לבזוז ולחטוף תושבים.
כאשר התחיל להישמע "צבע אדום" שפרה נכנסה לממ"ד, התקשרה למשפחתה וסיפרה שהיא שומעת יריות. בשעה 8:45 הייתה שיחתה האחרונה עם אחייניתה, ובה סיפרה שהיא שומעת הרבה יריות בקיבוץ ובקרבתה.
ב-9:25 היא שלחה הודעה בקיבוץ ובה כתבה שהיא מבקשת עזרה ושמחבלים אצלה בבית.
שפרה נרצחה בביתה שבקיבוץ ניר עוז, שבו התגוררה 51 שנים. במשך 12 ימים היא הוגדרה נעדרת ומשפחתה לא ידעה מה עלה בגורלה, עד שהתקבלה ההודעה הרשמית כי גופתה זוהתה.
הבית נשרף עד היסוד ולא נשאר ממנו כל זכר, למעט חלק קטן מאוסף אצבעונים גדול מרחבי העולם, אשר שפרה קיבלה במשך השנים מקרוביה ומכריה.
סמוך לחג החנוכה מצאו בביתה אנשי זק"א חנוכייה אשר שרדה מהתופת.
מה קרה מאז
שפרה נקברה לצד הוריה ברחובות. היא תיזכר כאשת חינוך, אם אוהבת, סבתא דואגת, בשלנית בחסד, מוכשרת ואהובה על הבריות.
