אני הבית של שלמה וחנהלה מרגלית, כבר יותר מארבעים שנה.
אני ממוקם על הכביש העוקף, בין הפנייה לבית העלמין לשער הכרם.
בהתחלה הייתי ממש קטן. ואז הוסיפו לי שני חדרים קטנים ומקלחת, ובסוף גם ממ״ד.
אבל הם תמיד קראו לי ״חדר״.
שלמה וחנהלה הם מוותיקי ומייסדי הקיבוץ.
שלמה הגיע ב־1957 עם גרעין ״ניר עוז״, וחנהלה ב־1962 עם גרעין ״צבר״. פה נולדו וגדלו שלושת ילדיהם: ניב, שיר, ועידית. הכי-הכי אהבתי כשהיו מתכנסים כולם; שלושת הילדים ותשעת הנכדים, והיה ממש שמח.
ב-7.10.2023 הכל התפרק.
ירו לי בדלת הכניסה, ובתוכי היו צעקות בערבית. שלוש פעמים נכנסו הנבלות לתוכי; ירו, שברו, הפכו, בזזו. את המזגן תלשו מהקיר, ואפילו את הברז מהכיור לקחו, ומצאתי את עצמי מוצף במים.
ידעתי שאתם, שלמה וחנהלה, רק שניכם סגורים בממ״ד, נלחמים ״בקרב על הידית״.
הייתם מדהימים. ישבתם שקטים בחושך 12 שעות. כל כך דאגתי לכם. בכל כוחי רציתי לשמור עליכם. שמחתי שלא שרפו אותי. סליחה שלא הצלחתי לשמור יותר.
תודה לך, בית יקר ואהוב שלנו. אנחנו שרדנו את האימה ואת התופת. החיים גלגלו אותנו לאילת ואחר כך לכרמי גת.
אתה תמיד תישאר הכי-הכי בית שלנו. הכי נפלא והכי אהוב שלנו ושל ילדינו ונכדינו.
בעתיד יהיה לנו בית חדש בניר עוז שייבנה מחדש. אבל אתה תמיד תישאר בזיכרון המשפחתי ״החדר שלנו״.
