כאן גרה
בבית הזה גרו חנה ומיור לביא. הם הגיעו לניר עוז ב־1957 בגרעין המייסדים הראשון, גרעין ניר עוז. חנה הגיעה מירושלים ומיור מנהריה, והם נהפכו לזוג בניר עוז, התחתנו ראשונים בניר עוז ונולדה להם הילדה הראשונה של ניר עוז – רחל. אחר כך הצטרפו למשפחה מיכל, יעל וחגית.
מיור עבד במוסך כל השנים. חנה עבדה בשלחין ובפרדס עד שהתגלתה לה אלרגיה לפרי הדר. אז עברה לעבוד בבית הילדים וטיפלה בקבוצת הפעוטון. אחר כך עבדה בחינוך המיוחד בקיבוץ, ובהמשך בבית הספר האזורי מעלה הבשור.
מיור חלה בסוכרת נעורים כשכבר היה אב לארבע הבנות, וכבר לא היה יכול להסתכן בעבודה פיזית, ועבר לעבוד במעבדת מפעל ניר לט. הוא מילא תפקידים משמעותיים בקיבוץ, בין היתר היה רכז משק.
חנה ומיור גידלו את הבנות בניר עוז, ושלוש מתוכן נשארו לגור בו. רחל, מיכל ויעל הקימו משפחות בקיבוץ, וחנה ומיור גידלו נכדים רבים בשמחה ובהנאה. בהמשך יצאו לפנסיה ונהנו גם מגידול הנינים. זה היה בית מלא בילדים, נכדים, נינים, ארוחות משותפות, נחת וצחוק. מיור נפטר ב־2018 בן 80, וחנה נותרה לגור בבית הזה, מוקפת במשפחתה האהובה.
7.10
חנה הייתה בבית עם הכלבה שלה, הן שמעו אזעקות ונכנסו יחד לממ"ד. דולב וארבל יהוד, הנכדים, כתבו לחנה להיכנס לממ"ד ודאגו לה. חנה מתארת שהייתה מודאגת אך לא הבינה מה קורה עם כולם. חלק מהמשפחה לא הייתה זמינה בכלל. היא תקשרה בעיקר עם בנותיה שחיו מחוץ לקיבוץ, רחל ויעל.
המחבלים נכנסו שלוש פעמים לביתה, הפכו את הבית, בזזו חפצים יקרי ערך ואת הקלנועית. המחבלים ניסו להיכנס לממ"ד והצליחו לפתוח את הדלת. למרות שהצליחו לפתוח את הדלת, לא נכנסו לתוכו. חנה ישבה על המיטה וצפתה באימה במתרחש, לא הוציאה מילה והשתיקה את הכלבה שניסתה לנבוח. המחבלים עזבו, ועד היום חנה אינה יודעת מדוע לא פגעו בה.
סביב השעה 15:00 חולצה מביתה בידי חיילי השייטת והועברה לחמ"ל. בחמ"ל שמעה משכנה שביתה של מיכל בתה נשרף וביקשה שילכו בדחיפות לבדוק מה קורה איתה. היא פגשה בחמ"ל את סיגל ואת נכדיה והבינה ממנה שדולב ככל הנראה נהרג. לא זוכרת אם ידעה שארבל נחטפה באותו היום.
מה קרה מאז
חנה הבינה ב־7.10 שהפרק שלה בניר עוז הסתיים, שהחיים שלה כפי שהכירה אותם בניר עוז הסתיימו. עם הפינוי מניר עוז, היא עברה לגור אצל בתה רחל וביקרה את משפחתה המורחבת לעיתים קרובות במלון באילת. כיום היא מרבה לבקר ולהיות עם בני משפחתה היכן שהם נמצאים.
בינואר 2024 היא עברה לגור במשען נווה אפעל, לצד חברות אחרות מניר עוז. היא מבקרת לעיתים קרובות את המשפחה ואת החברים בכרמי גת.
מבחינת חנה, הבית קשור בדברים שהכיל, זיכרונות, אבנים יפות שמיור אסף. היא מתגעגעת לחברים שאינם, מגיעה לבקר כשיכולה.
