כאן גרו
בבית זה גרו ארבל יהוד ואריאל קוניו.
ארבל (28) נולדה וגדלה בניר עוז. בת ליעל ויחי, אחות קטנה לדולב ז"ל ולנטע. דור שלישי בניר עוז. כילדה הייתה שובבה ועליזה, עם עיניים בורקות וסקרניות. אהבה לצחוק ולרקוד ללא הפסקה. בבגרותה החלה להתעניין בחקר החלל והאסטרונומיה. את אהבתה לחלל גילתה בעקבות צפייה בסרט "בין כוכבים". בשנים האחרונות עבדה כמדריכה במרכז "גרובטק" במועצה אזורית אשכול. חולמת להגיע יום אחד לחלל. יש לה חיוך רחב ומעט ביישני, שכובש וממס את כולם. יש לה לב ענק, והיא מצחיקה וסקרנית. מוקפת תמיד בחברים ומשפחה, דודה מס' 1! לשישה אחיינים, שניים מהם נולדו כשהייתה בשבי.
אריאל (26), או כפי שחבריו ומשפחתו קוראים לו, אריאליטו, הוא נסיך משפחת קוניו, בן לסילביה ולואיס, הקטן מארבעה אחים – לוקס, איתן ודוד (שגם הוא עדיין מוחזק בעזה). כשנולד היה תינוק רגוע ונינוח, חייכן ואהוב בקרב אחיו. בבית הספר היה תלמיד טוב וחבר של כולם. הוא נהג ללכת לבקר את סבתא אסתר בכל הזדמנות, והיא דאגה לפנק אותו. בכל מקום שהגיע אליו אהבו והעריכו אותו, והוא אדם חרוץ, מסור ואחראי. אוהב לעשות ספורט, ויחד עם ארבל היה עושה אימוני כושר. בקיץ האחרון היה מציל בבריכת הקיבוץ ובתום העונה החל לעבוד בתחום שלמד ואהב, בקרת ובדיקת תוכנה.
ארבל ואריאל אוהבים טבע ואדם, טיולים, שמש, ים ובריכה. לאחרונה חזרו מטיול גדול בדרום אמריקה והחלו לתכנן את חייהם הבוגרים והמשותפים בקיבוץ. יש ביניהם איזון מושלם, הם עושים הכל יחד, תומכים זה בזה ודואגים אחד לשנייה, ובביתם תמיד שוררים צחוק, שמחה ואהבה.
7.10
ב-7.10.23 בשעות הבוקר המוקדמות ארבל ואריאל שהו בממ"ד יחד עם הגורה שאימצו ושמה "מרפ". הם הספיקו להתכתב עם בני משפחה וחברים, אך זה היה הקשר האחרון שנוצר עימם. המחבלים פרצו לביתם, חטפו את ארבל ואריאל, ירו במרפ, בזזו, הרסו ושברו את הבית.
מה קרה מאז
יותר משנה משפחה וחברים נאבקו להשבת ארבל ואריאל שהוחזקו והופקרו כבני ערובה בעזה על ידי ממשלת ישראל.
ארבל הושבה בעסקה השנייה, ב-30.1.25 ועם חזרתה הצטרפה למאבק למען השבתו. כך כתבה לאריאל עם שחרורה:
באותו בוקר שחור, שניות לפני שהמחבלים נכנסו, אריאל הסתכל עליי ואמר לי ״יפה, אני אוהב אותך״. אמרתי לו ״אני אוהבת אותך יותר פאפ״. נחטפנו יחד ולאחר שלוש שעות, ברגע אחד, הידיים שלנו שהחזיקו כל כך חזק אחד את השנייה, נפרדות והוא נעלם לי.
מאז שיצאתי אני לא מצליחה לעכל. לא מצליחה להבין איך זה שאני פה ואתה עדיין שם.
פאפ, הלוואי שאתה שומע את זה. את כולם פה עכשיו. את כל האנשים המדהימים, שנלחמו ונלחמים עלינו.
בבקשה אהוב, אני מתחננת, בבקשה תשמור על התקווה והאמונה בכל רגע. גם בחושך. בבקשה תשמור על האור הפנימי הזוהר שלך. אל תישבר אריאל שלי. תישאר חזק. רק עוד קצת. עוד קצת ואתה בבית פה איתנו.
רק אז נוכל להתחיל לנשום, להתאבל, להשתקם.
____
ב-13.10.2025 לאחר 738 ימים של מאבק, אריאל חזר הביתה לזרועותיה של ארבל, יחד עם דוד אחיו.
היום הם מתגוררים ביחד עם הכלבה החדשה שארבל אימצה כמה שבועות לפני שאריאל חזר,
ומשתדלים להמשיך את החיים ולהשתקם ביחד.
